אני מאמין שאסור לנו להשלים עם מצב שבו החלטות שמתקבלות בבירות אירופה מכתיבות את גבולות ההתפתחות הכלכלית של יהודה ושומרון. אפשר להתווכח על פוליטיקה, אפשר לחלוק על מדיניות, אבל אסור לקבל מציאות שבה עסקים, עובדים ומשפחות נאלצים לשלם את המחיר של לחצים מדיניים.
הגיע הזמן לומר את הדברים בצורה ברורה: המאבק בחרמות לא יכול להסתכם בתגובה לחרם הבא. הוא חייב להתחיל בבניית חוסן כלכלי אמיתי.
כשאני מסתכל על יהודה ושומרון, אני לא רואה רק סוגיה מדינית. אני רואה מרחב שיש בו אנשים שרוצים לעבוד, יזמים שמבקשים להתפתח, עסקים שזקוקים לוודאות ורשויות שצריכות לספק לתושביהן עתיד טוב יותר. אלה לא סיסמאות. אלה החיים עצמם, והם מחייבים אותנו להסתכל קדימה ולפעול.
נדרשת אחריות של הממשלה
מדיניות של חרמות וסנקציות עלולה לפגוע במי שאין להם שליטה על ההחלטות המדיניות. אבל השאלה החשובה היא לא רק מה מדינות אחרות עושות, אלא מה אנחנו עושים לנוכח המציאות הזאת. האם אנחנו מחכים למשבר הבא, או בונים מראש כלכלה שתוכל להתמודד איתו?
בעיניי, התשובה ברורה.
אי אפשר לדבר על חיזוק ההתיישבות בלי לדבר על פרנסה. אי אפשר לעודד משפחות צעירות להישאר באזור בלי לייצר עבורן מקומות עבודה איכותיים. ואי אפשר לצפות מעסקים להשקיע ולהתרחב כאשר הם נאלצים להתמודד עם חסמים, עם חוסר ודאות ועם היעדר תשתיות מספקות.
כאן בדיוק נדרשת אחריותה של הממשלה. לא די בהצהרות תמיכה, ולא מספיק להתייצב לצד התושבים כאשר מתעורר משבר. נדרשת מדיניות עקבית: השקעה בתשתיות, פיתוח אזורי תעסוקה, הסרת חסמים, עידוד השקעות ופתיחת דלתות לשווקים חדשים. צריך לתת לעסקים כלים לצמוח, ולא להשאיר אותם להתמודד לבדם עם לחצים שמקורם בזירה הבינלאומית.
גם לרשויות המקומיות יש תפקיד מרכזי. אני מאמין שהגיע הזמן להפסיק לחשוב במונחים של כל רשות לעצמה. שיתופי פעולה, תכנון משותף ופיתוח אזורי של תעסוקה ותעשייה יכולים לייצר הזדמנויות שלא ייווצרו כאשר כל אחד פועל בנפרד. חוסן כלכלי לא נבנה מהצהרות, אלא מהחלטות נכונות ומהתמדה.
חשוב לי להדגיש: אין כאן הבטחה שהדרך תהיה פשוטה. חרמות ולחצים כלכליים הם אתגר אמיתי, וצריך להתמודד איתם ברצינות. אבל בין הכרה בקושי לבין כניעה לו יש מרחק גדול. אסור להפוך את האיום החיצוני לתירוץ לחוסר מעש, ואסור לאפשר לו לנהל את סדר היום שלנו.
אני רוצה לראות את יהודה ושומרון מתפתחת מתוך ביטחון ביכולת שלה, ולא מתוך חשש מתמיד מהתגובה של אחרים. אני רוצה לראות יותר עסקים שמתרחבים, יותר מקומות עבודה, יותר השקעות ותכנון שמביט שנים קדימה. זו אינה רק שאיפה כלכלית. זו הדרך להעניק לתושבים יציבות, הזדמנויות ואמון בעתיד.
בסופו של דבר, המבחן שלנו אינו כמה פעמים נצהיר שלא ניכנע לחרמות. המבחן הוא מה נעשה כדי שהחרמות לא יוכלו לקבוע את עתידנו.
יהודה ושומרון צריכה כלכלה חזקה, והמדינה צריכה להוכיח שהמחויבות שלה לאזור מתבטאת במעשים. הגיע הזמן לעבור מהתגוננות ליוזמה, מהצהרות לתוצאות, ומתגובה למשבר לתכנון של העתיד.
==
שרון אלפסי הוא ראש מועצת בית אריה-עופרים.
חלומות נעימים. ממשלת ה"שינוי":הולכת על פלסטין