עפרה היא מקום טוב לדבר בו על כפיות טובה. יש בה יותר בוגרי יחידות קרביות ממספר הכיסאות באולם, ומי שעולה לשם לדבר על גיוס יודע שהקהל לא בא לשמוע ניואנסים. בצלאל סמוטריץ׳ ישב השבוע מול חגי סגל ונתן לקהל את מה שבא לשמוע: החרדים, אמר, כפויי טובה לקב״ה, והוא לא מבין איך אפשר להיות היום חרדי. זה משפט חזק, ובמונחים של הציונות הדתית אולי החזק ביותר שאפשר לומר על ציבור שומר מצוות.
כמה דקות אחר כך, כשהשיחה הגיעה לשאלה המעשית, ירד המתח. גיוס, אמר סמוטריץ׳, לא ילך בכוח, ויש לו הערכה גדולה לציבור החרדי. הקהל מחא כפיים פעמיים, וייתכן שלא שם לב שמחא כפיים לשני אנשים שונים.
אני לא כותב את זה כדי לתפוס אותו בסתירה. פוליטיקאים חיים בסתירות, ויש מהם שחיים מהן. אני כותב את זה כי הסתירה הזאת מלווה את סמוטריץ׳ כבר שלוש שנים, וכי בעוד פחות משלושה חודשים יגיע מועד שהוא עצמו קבע. ביום הזה יהיה קשה להמשיך לדבר בשני קולות.
ההיסטוריה של הציונות הדתית בשאלת גיוס החרדים ארוכה ומתונה יותר ממה שבוחריה של היום זוכרים. המפד״ל ישבה עשרות שנים בממשלות שהאריכו את הסדר תורתו אומנותו, ולא ראתה בזה בגידה. גם סמוטריץ׳ של אוגוסט 2023 לא ראה בעיה בהשתמטות החרדית.
אריאל כהנא כתב אז בישראל היום שמפלגתו מתכוונת לתמוך במתווה החרדי, פטור מגיל 21, מתוך תקווה שהחרדים ייצאו לעבוד ושמישהו מהם יגיע אולי גם לצבא. זו הייתה עמדה של שר אוצר: פחות אידיאולוגיה, יותר שוק עבודה.
ואז בא 7 באוקטובר. איש לא יכול לבוא בטענות לפוליטיקאי שעמדותיו השתנו אחרי שבעה באוקטובר; היה משהו מוזר אילו לא השתנו. בינואר 2025 סמוטריץ׳ כבר דיבר בשפה אחרת. בראיון לכאן הוא הבטיח שהחוק המתגבש יביא כעשרת אלפים חרדים לצה״ל בתוך שנתיים. הוא אפילו הציע מנגנון, ומבחינה רעיונית הוא היה מעניין: לא סנקציות על הבחור, אלא על הציבור. אם הציבור החרדי לא יעמוד ביעד, כל הפרטים בו ישלמו. היו לו מספר, תאריך ועונש. בפוליטיקה הישראלית זה כמעט חוזה.
החוזה החזיק מעמד עד דצמבר. ב־1 בדצמבר 2025 הוציאה סיעת הציונות הדתית הודעה שנשמעה כמו קו אדום: נצביע רק על חוק שיביא לגיוס אמיתי ומהיר. באותו יום אמר סמוטריץ׳ דבר אחר לגמרי. הוא תקף את מי שדורשים חוק מושלם, ואמר שבגלל עמדה מקסימליסטית החוק לא עבר כבר לפני שנתיים קשה לי לזכור מקרה שבו סיעה ויו״ר שלה דיברו באותו יום בשני כיוונים הפוכים, וכל אחד מהם היה משוכנע שהוא מייצג את השני.
תשעה ימים אחר כך זה כבר לא היה עניין של ניסוח. חברי הסיעה ישבו עם רבני הציונות הדתית עד אחת וחצי בלילה, ובבוקר נמסר לציבור שטרם התקבלו החלטות ושהסיעה עוד מגבשת את תנאיה. לפי הדיווחים מאותה ישיבה, הרבנים נתנו לסמוטריץ׳ מנדט להחליט, והציעו להוציא הודעת תמיכה בחוק. בערב שידרו בחדשות 12 את ההקלטה. סמוטריץ׳, בשיחה עם בוגרי אגף התקציבים, אנשים שיודעים לקרוא מספרים, מגן על נוסח החוק הקיים, דוחה סנקציות אישיות ומסביר שאיש לא ייכנס לחברון ולפוניבז׳ ויגייס את התלמידים בכוח.
אין בהקלטה הזאת שום דבר מביש. סמוטריץ׳ אמר בה מה שהרבה אנשים רציניים חושבים: שאי אפשר לגייס ציבור שלם נגד רצונו, ושחוק רע עדיף על שום חוק. מה שמביך הוא לא מה שנאמר בחדר. מה שמביך הוא מה שנאמר מחוץ לו, באותו יום, בשמו.
במפלגה עצמה כבר שילמו את המחיר. השר אופיר סופר עזב בקיץ, ואמר במפורש שהסיבה היא הפער בינו לבין סמוטריץ׳ בשאלת הגיוס. ח״כ משה סולומון הצביע נגד חוק יסוד: לימוד תורה והודח מוועדות הכנסת. ישראל היום, עיתון שקשה לחשוד בו באיבה לסמוטריץ׳, כתב שהיו״ר נמנע מלהציג קו רשמי ברור בנושא שהצית את המחלוקת. בסוף, אחרי עוד סבב עם הרבנים ולמרות ההתנגדות מבפנים, המפלגה נטתה לתמוך בחוק.
יש פוליטיקאים שמשלמים על עמדותיהם, ויש פוליטיקאים שמשלמים על כך שאין להם עמדה אחת. סמוטריץ׳ מנסה להימנע משני המחירים בבת אחת. בעפרה הוא נביא, בקואליציה הוא גזבר, ובהודעות הסיעה הוא מה שהקהל של אותו בוקר צריך שיהיה. זה עבד יפה כל עוד אף אחד לא ספר.
עכשיו מישהו יספור. סמוטריץ׳ הבטיח עשרת אלפים מתגייסים עד ינואר 2027, והבטיח סנקציה קולקטיבית אם היעד לא יושג. את המספר ואת התאריך הוא קבע, לא יריביו. אם תגיע בינואר הודעה מסודרת, עם מספר מתגייסים ועם החלטה על הסנקציה, יהיה אפשר להתווכח איתו לגופו של עניין. אם תגיע במקומה עוד שיחה בעפרה על כפיות טובה, הציבור ידע לעשות את החשבון בעצמו.
אני כאזרחית הצבעתי לו בעבר וציפיתי למנהיגות! שמחה שעלתה האמת על כפיות הטובה הביטחונית,חובת המדינה היא חוק גיוס אחיד לכולם בלי קומבינות