בפעמיים שערכתי מסעות בפולין בשתי תקופות חיים שונות כנער צעיר וכאדם קצת יותר בוגר, אבל עדיין לא "מבוגר" חס וחלילה, לא הצלחתי למצוא באף בית כנסת יהודי פולני את הכתובת המפורסמת: “ושמחת בחגך והיית אחח..”, שיש הטוענים שהומצאה אי-שם במחוזות ובאזורים המוכרים והארורים שהשמחה התנקזה מהם בהדרגה לאורך השנים על ידי הרעים שחשבו שהעולם יהיה טוב יותר בלי יהודים.
איך אפשר לשמוח
בכל דור ודור שגדל בקושי עם הררי דאגות שנערמו עליו מהדור הקודם עולה מחדש הדילמה המטרידה האם זה נכון וראוי להביע שמחה מתפרצת ומופגנת בהגעה למקומות שאירעו בהם לעם היהודי דברים מזעזעים.
יש כאלה שאמרו שזו הנקמה היהודית האמיתית במבקשי רעתנו והעומדים עלינו לכלותנו ויש כאלה שטוענים שאצבע בעין מעולם לא הועילה לאיש, ואם אתם לא מאמינים זה נכתב מניסיון דומה כלשהו, כי אחרי שאתה נפגש בענף קוצני שפוגש בלא רצונך את אחת מעינך ככל הנראה זה ייגמר במשקפיים ובמראה מתוחכם יותר.
האמת היא שהשמחה היא רגש שחובה לקיימו בכל יום זמן ומקום גם אם אין לך טרנזיט מלא חסידי ברסלב בדרך לעוד צומת שצריך עידוד, וכשם שאין לאף אחד מונופול על החכמה כך אנשים לא סובבים בעיר כרבי אלכסנדר בשעתו ששאל "מאן בעי חיי?” (מי רוצה חיים כרוכל המוכר סם חיים וכשכולם רצו אליו הוא לימד אותם הלכות לשון הרע ואולי גם המציא את ה-"קליקבייט" הראשון), ושואלים במגפון שבגרון: “מי רוצה לשמוח?” או "לא לשכוח לשמוח!” אם הרוכל התורן לא מקורי וקצת מבולבל.
נדמה שהאתגר היהודי הגדול "להיות בשמחה תמיד" עולה מדרגת קושי בשנים האחרונות ואפילו בתקופה האחרונה.
כשרבים מקווים בלב וחלקם אף מבטיחים בפה מלא בנאומי בחירות שהנה ימים באים נאום השם ויהיה בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים אלא לשמיעת דברי אלוקים חיים בלי לצאת בגללם להפגנות או לצאת עליהם בטורבו ברשתות, מגיעים במקום זה בשורות איוב רח"ל ונבואות זעם חדשותיות על מה שעתיד להיות.
במצב מלחיץ ולא נעים תמידית שכזה, מי בכלל חושב לשמוח? אז זהו, שכולם חושבים!
אל תחשוב- תשמח!
ההצעה החדשנית והמהפכנית ביותר לאלה שחושבים לשמוח במקום לעשות את זה בפועל, היא לא לחשוב יותר מדי.
פשוט לתת למציאות להיות מה שהיא ואף על פי כן ולמרות הכל לקבל את החג הבא עלינו לטובה בשמחה גדולה ובהרגשה שלא משנה מה יבוא, זה יביא לנו משהו טוב.
יותר מדי חסידים מאמינים שזה נכון ושהמשפט "תחשוב טוב יהיה טוב" זה לא רק סטיקר ישן על רכב של חב"דניקים. וגם המשיח יגיע מתישהו, אולי "אחרי החגים".
"אך שמח" זה בדיוק כמו אח שמח
ברגעים המעטים שהצלחתי לחשוב השבוע על משהו אחר חוץ מכל המרכיבים הקטנים והלא תמיד זולים שהופכים את חג הסוכות לזמן שמחתנו, עלתה בראשי מחשבה שהפסוק היהודי האופטימי ביותר בתנ"ך: “ושמחת בחגך והיית אך שמח" הוא למעשה גישה בריאה לחיים להתייחס לשמחה כמו קרוב משפחה, גם אם אין לכם מישהו בשם זה במשפחתכם הרחבה שמתעקשת להתאשפז בסוכתכם ללא הגבלת זמן, כשהם זוכרים רק את החלק הראשון של הפסוק "ברוך אותה בבואך".
ממש כמו שאנו מקבלים את המשפחה שלנו כפי שהיא כי הקלישאה הידועה אומרת ש-”משפחה לא בוחרים", ככה בדיוק צריך להתייחס לרגש השמחה בימים שהיא שכיחה ונכוחה בכל פינה המקושטת בריבוי סוכות שהפכו עם השנים לאהובות ונראות הרבה מעבר לגבולות היישובים הסרוגים והשחורים.
אם נחליט היום ובכל יום לשמור על קשר עם "אח שמח" כלשהו שקרוב ללבנו ומעצים את החיוביות בחיינו נוכל בהחלט לשיר "ושמחת" בסוכה, ולהשאיר מחוץ לה את כל שההפך מזה לשבוע אחד בשנה.
חג (אח) שמח!
דתות/כתות=שטיפות מוח רווחיות.כולן. ראינו כמה הן "שמרו" על המאמינים בהן ואין שום הוכחה שיעזרו לאחר המוות.לאבולוציה יש הרבה מאוד הוכחות!! הגיע הזמן לגיוס שיוויוני ולהפרדת דת ממדינה!