מדענים טוענים כי הצליחו לפתור אחת התעלומות המסקרנות סביב התנהגותם של חורים שחורים: מתי בדיוק הם פולטים לחלל סילוני חומר עוצמתיים לאחר שקרעו ובלעו כוכב שהתקרב אליהם יתר על המידה.
למרות הדימוי של חורים שחורים כגופים שבולעים כל דבר הנקלע לסביבתם, בפועל תהליך ה"אכילה" שלהם רחוק מלהיות מסודר. כאשר כוכב מתקרב לחור שחור על-מסיבי, כוחות הכבידה העצומים יכולים לקרוע אותו לגזרים בתהליך המכונה אירוע שיבוש גאותי, או Tidal Disruption Event. לפי החוקרים, רק חלק מהחומר של הכוכב נבלע בסופו של דבר בחור השחור, בעוד חומר אחר נפלט בחזרה לחלל.
ד"ר אדל גודווין מאוניברסיטת קרטין שבמערב אוסטרליה תיארה את החורים השחורים כ"אכלנים מבולגנים במיוחד". לדבריה, במקרים מסוימים הסילונים נפלטים זמן קצר יחסית לאחר קריעת הכוכב, ואילו במקרים אחרים ההתפרצות מתרחשת רק לאחר שנה, שלוש שנים ואף חמש שנים. עד כה לא היה ברור מה קובע את מועד ההתפרצות.
במחקר החדש בחנו גודווין וד"ר אנדרו מאמרי מהמכון למחקר מתקדם 20 אירועי שיבוש גאותי באמצעות תצפיות רדיו. החוקרים גילו כי חורים שחורים על-מסיביים נוטים לפלוט סילונים בשתי נקודות שונות במחזור ההזנה שלהם.
השלב הראשון מתרחש כאשר החור השחור בולע חומר בקצב גבוה במיוחד. השלב השני מופיע מאוחר הרבה יותר, מאות עד אלפי ימים לאחר הרס הכוכב, כאשר קצב ההזנה יורד לכ-2% מהקצב המרבי שבו החור השחור מסוגל לצבור חומר.
הממצא מסקרן במיוחד משום שסף דומה כבר מוכר מחורים שחורים בעלי מסה כוכבית, שמסתם גדולה פי 10 עד 50 בערך ממסת השמש. לעומתם, חורים שחורים על-מסיביים עשויים להגיע למאות אלפים ואף למיליארדי מסות שמש. העובדה ששני סוגי החורים השחורים מתנהגים באופן דומה מצביעה על מנגנון בסיסי המשותף להם למרות פערי הגודל העצומים.
לפי החוקרים, התגלית עשויה לאפשר מעתה לחזות בצורה מדויקת יותר מתי צפוי חור שחור לפלוט סילון חדש. בכך יוכלו אסטרונומים לתזמן תצפיות מראש, לחסוך זמן טלסקופ יקר ולחקור טוב יותר את עוצמת הסילונים ואת הקשר בינם לבין תכונות החור השחור.
לסילונים הללו יש משמעות החורגת מהחור השחור עצמו. החומר הנפלט עשוי להתפשט למרחקים עצומים ולהשפיע על הגז שסביב מרכז הגלקסיה, ובמקרים מסוימים אף להשפיע על תהליכי היווצרות כוכבים ועל התפתחות הגלקסיה כולה.
מדענים גילו שנתניהו עשוי מפלוץ