עשרות אלפי מתפללים מגיעים למעמדי הסליחות בכותל, אך לצד ההתרגשות והתפילה עולות טענות קשות על בעיות בהגברה, מסכים שאינם מציגים את מילות הסליחות, מחסור בכיסאות וקשיי תחבורה. מי שנפגעים במיוחד הם קשישים, אנשים עם מוגבלות ופצועי מלחמה.
מדי שנה, מראש חודש אלול ועד ערב יום הכיפורים, מתקיימים ברחבת הכותל המערבי מעמדי סליחות המוניים. עשרות אלפי בני אדם מגיעים בכל ערב, ובלילות השיא מתמלאים רחבת הכותל והרחובות הסמוכים בהמוני מתפללים.
האירועים כוללים חזנים, מערכת הגברה, מסכי ענק ושידור חי, אך לדברי מתפללים שנכחו במקום, ההיערכות עדיין אינה מספקת ביחס לכמות הקהל - בעיקר בכל הנוגע לנגישות, לסאונד ולדרכי ההגעה.
שומעים חזק מדי - או לא שומעים בכלל
אחת הטענות המרכזיות נוגעת לפריסת מערכת ההגברה. בעוד שבחלקים מסוימים של הרחבה ניתן לשמוע היטב את החזן, באזורים מרוחקים יותר הקול נחלש ולעיתים כמעט נעלם.
מתפללים מספרים גם על חוסר אחידות בעוצמת הקול: ברגעים מסוימים הסאונד מחריש אוזניים, ובאחרים קשה לעקוב אחר התפילה. כאשר החזן אינו נשמע, הקהל מתחיל לדבר והרעש רק הולך וגובר.
לדבריהם, נדרש איש סאונד שיפקח על המערכת לאורך כל המעמד ויתאים את עוצמת הקול בזמן אמת. בנוסף, ניתן לשלב מיקרופונים שיקלטו גם את שירת הקהל ויעניקו למעמד תחושה מאוחדת יותר.
המסכים פועלים, אבל מילות התפילה אינן מופיעות
מסכי ענק מוצבים בפאתי הרחבה, אך הם משדרים בעיקר את המתרחש באזור החזנים והרבנים. מילות הסליחות עצמן אינן מוקרנות עליהם, ולכן מי שלא הגיע עם סידור או אינו מכיר היטב את הנוסח מתקשה להשתתף בתפילה.
הקרנת המילים על המסכים הקיימים יכולה להיות פתרון פשוט ומשמעותי. לצד זאת, המתפללים קוראים להצבת מסכים נוספים באזורים שבהם קשה לראות את המתרחש, להוספת זוויות צילום ולשיפור התאורה באזור החזנים.
קשישים ונכים נותרים בלי מקום לשבת
הטענה הקשה ביותר נוגעת לנגישות. קשישים, אנשים עם מוגבלות ופצועי מלחמה מגיעים לרחבה לאחר הליכה ארוכה ולעיתים מאומצת בסמטאות העיר העתיקה, אך כשהם מגיעים למקום לא תמיד עומד לרשותם פתרון ישיבה.
מי שאינו מסוגל לעמוד לאורך התפילה נאלץ לעיתים לשבת על הרצפה, בתוך הצפיפות ובסמוך לאלפי אנשים שעוברים במקום. מתפללים טוענים כי גם כאשר פנו לסדרנים וביקשו כיסא, לא תמיד היה מי שיוכל לסייע להם.
ברחבה קיים מתחם מקורה המשמש בעיקר נשים בהיריון ונשים מבוגרות, אך לטענת המתפללים אין מענה מקביל ומספק לגברים נכים, לקשישים ולפצועי מלחמה. הפתרון המתבקש הוא מתחם ישיבה נגיש ומסומן, לנשים ולגברים, לצד סדרנים שיוכלו לספק כיסאות למי שנזקקים לכך.
התחבורה מתוגברת בעיקר בלילות השיא
בלילות המרכזיים מופעלים פתרונות תחבורה מיוחדים: קווי האוטובוס לכותל מתוגברים, מופעלים שאטלים מחניונים והרכבת הקלה פועלת עד שעה מאוחרת יותר. אלא שלטענת המתפללים, ברוב לילות הסליחות המענה מצומצם בהרבה.
מי שמגיע באמצעות הרכבת הקלה נדרש לרדת באזור כיכר ספרא ולהמשיך ברגל לעיר העתיקה. עבור אדם בריא מדובר בהליכה של 20 דקות אך לקשישים, לפצועים ולאנשים שמתקשים בהליכה - הדרך עלולה להפוך למכשול משמעותי.
גם השימוש בחניוני "חנה וסע" אינו תמיד פשוט. כאשר התפילה מסתיימת לאחר שעות הפעילות, נהגים עלולים לגלות שהחניון שבו השאירו את רכבם כבר נסגר, ואין משם קו ישיר.
המתפללים מבקשים להרחיב את תגבור התחבורה גם ללילות שאינם מוגדרים כלילות שיא, להתאים את שעות פעילות החניונים לשעת סיום המעמדים ולהציב נקודות מים לאורך מסלולי ההליכה.
האחריות מתחלקת - המתפללים נשארים באמצע
כמה גופים שותפים לקיום המעמדים: הקרן למורשת הכותל המערבי אחראית על הנעשה ברחבה, עיריית ירושלים ומשרד התחבורה על חלק מפתרונות ההגעה, ומשטרת ישראל על הסדר, האבטחה והמעברים.
אלא שחלוקת האחריות בין הגופים השונים עלולה לגרום לכך שהטיפול בליקויים מתעכב. בסופו של דבר, האדם שמגיע להתפלל אינו מתעניין בשאלה מי אחראי על הכיסא, הרמקול או האוטובוס - הוא רק מבקש להגיע בבטחה, לשמוע את התפילה ולהשתתף בה.
לא נדרשת כאן הפקת ענק. נדרשת מערכת הגברה יציבה, הקרנת מילות התפילה, פתרונות ישיבה נגישים ותחבורה שמתאימה לשעות האירוע. מי שעשה דרך ארוכה לכותל על רגליים כואבות לא אמור להתחנן לכיסא או לעמוד ברחבה בלי יכולת לשמוע את החזן.
פנינו לקרן למורשת הכותל המערבי לקבלת תגובה, אך עד למועד פרסום הכתבה היא טרם נמסרה. תגובת הקרן תובא לכשתתקבל.
בשביל זה לא תראו אותי בחיים מגיע לשם בזמני הסליחות ובברכת הכוהנים וכו'. תן לי יום נורמלי, שקט ורגוע, בו אפשר לחנות בממילא או סמוך לכותל בעתיקה. השם שומע את הסליחות בכל מקום, ואין מצווה לסבול ולהצטופף. אני יותר סובל מאשר נהנה במקומות האלה. אותו דבר מירון דווקא בל"ג בעומר ואומן דווקא בראש השנה. תן לנו