עדן הראל רגילה לדבר בפתיחות על מסע החזרה בתשובה שעברה, אבל בפרק החדש של הפודקאסט שלה היא נגעה בנושא שמעסיק הורים דתיים רבים: עד כמה נכון לכוון את הילדים למסלול אמוני - ומה קורה כשהרצון של ההורים פוגש בחירה אחרת של הילד.
בפרק של "דיבורים מגן עדן", שבו אירחה את קרן אגם, שיתפה הראל בסיפורים מחייה כאישה מאמינה וכאם. במהלך השיחה היא סיפרה גם על הניסיון שלה להוביל את אחד מבניה לישיבת בני עקיבא – ועל התוצאה שהפתיעה אותה.
"ניסיתי ללחוץ" - והוא דווקא התרחק
לדברי הראל, דווקא במקרה שבו ניסתה לכוון את בנה באופן ברור למסגרת דתית, הדברים התפתחו אחרת מכפי שקיוותה. היא סיפרה כי הפעילה עליו לחץ ללכת לישיבה, אך שם הוא דווקא נחלש מבחינה דתית והתרחק מהמסלול שרצתה עבורו.
החוויה הזאת, לדבריה, גרמה לה להתבונן מחדש בדרך שבה הורים מנסים להעביר לילדיהם אמונה וערכים – ולהבין שלא תמיד לחץ מוביל לתוצאה הרצויה.
אצל הבן הבכור קרה בדיוק ההפך
ביחס לבנה הבכור, סיפרה הראל, היא נהגה אחרת והעניקה לו מרחב גדול יותר לבחור את דרכו. דווקא הוא החליט בהמשך להתחזק מבחינה דתית והפך, כהגדרתה, ל"אולטרדוס חרדי".
הפער בין שני הבנים המחיש עבורה עד כמה הדרך של כל ילד היא אישית, וכי גם בבית דתי לא קיימת נוסחה אחת שתבטיח כיצד ייראו הבחירות האמוניות שלהם בעתיד.
"אם אנשים יראו - אוי ואבוי"
במהלך הפרק התייחסה הראל גם לחברות הקרובה שלה עם איה קרמרמן, שעברה אף היא תהליך של חזרה בתשובה. השתיים מזוהות כיום עם אורח חיים דתי, אך הראל סיפרה בחיוך כי השיחות הפרטיות ביניהן משוחררות בהרבה מהתדמית שהציבור מכיר.
"אם אנשים יראו - אוי ואבוי", התבדחה הראל כשדיברה על הקשר ביניהן ועל הפער שבין הדמות הציבורית לבין החיים שמאחורי הקלעים.
לא מוחקת את החיים שלפני החזרה בתשובה
הראל דיברה גם על השנים שבהן עבדה ב-MTV וניהלה אורח חיים שונה לחלוטין. לדבריה, היא אינה מנסה למחוק את התקופה ההיא, אלא רואה בה חלק בלתי נפרד ממי שהיא כיום.
כדוגמה היא סיפרה על נסיעה להרצאת התחזקות ביבנה, שבמהלכה שרה ברכב שירים של אלאניס מוריסט - ומיד לאחר מכן עלתה לבמה כדי לדבר על המסע שלה ליהדות. מבחינתה, אין סתירה בין שני העולמות: שניהם מרכיבים את הזהות שלה.
בשיחה עם קרן אגם הודתה הראל כי כאשר עקבה אחר התכנים שלה ברשת, חשבה לא פעם שהיא רואה את החיים שאולי הייתה מנהלת אילו לא בחרה בדרך הדתית. כך הפך הפרק לשיחה אישית על זהות, אימהות, אמונה והבחירות שמעצבות את החיים.
הראל לא ניסתה להציג נוסחה לחינוך דתי, אלא שיתפה בכנות במה שקרה בתוך ביתה: במקום שבו ניסתה ללחוץ, בנה התרחק, ובמקום שבו בחרה להרפות, הגיעה דווקא ההתחזקות.
הדת היא הטרגדיה של האנושות!!!!