אתמול הציונות הדתית עשתה שני דברים כמעט במקביל: היא הציגה תוכנית מפורטת לשינויים במערכת המשפט - ואז הצליחה, במו ידיה, לגרום לכך שכמעט אף אחד לא ידבר עליה.
וחבל. כי בניגוד להרבה סיסמאות שאנחנו שומעים במערכת הבחירות הזאת, בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן הגיעו עם מסמך. שבעה צירים, הצעות קונקרטיות והתחייבות להפוך אותן לחלק מהדרישות הקואליציוניות שלהם: פיצול תפקיד היועמ"ש, שינוי אופן בחירת נשיא העליון, שימועים למועמדים, הרכבים אקראיים, הסדרת הביקורת השיפוטית, שינוי מנגנוני המינויים, חיזוק השקיפות וזכויות חשודים ונאשמים.
אפשר לראות את הצורך בשינויים במערכת המשפט גם מחוץ לימין. חילי טרופר, למשל, אמר לי באולפן 'סרוגים' שהכוח של הייעוץ המשפטי במשרדו היה מוגזם ושצריך להסדיר מחדש את היחסים בין הרשויות - אף שהוא חולק על חלק מהפתרונות שמציעים סמוטריץ' ורוטמן וכמוהו עוד גורמים בגוש השינוי.
כלומר, היה כאן בסיס לוויכוח ושינוי אמיתי.
יש בתוכנית הזאת כמה רעיונות ששווים דיון רציני במיוחד: הבחירה של נשיא העליון ומשנהו בהצבעה חשאית של כלל שופטי ישראל, שימוע ציבורי למועמדים לעליון וקביעת הרכבים באמצעות מנגנון ממוחשב אקראי. אפשר היה לבלות בניסוח על הסעיפים האלה ולהגיע להסכמות עם סיעות הבית.
ואז מישהו החליט שחסר קצת אקשן.
שעה אחרי שמבקשים מהעיתונאים ומהמפלגות האחרות לדבר על מהות, מגיע סרטון AI שבו יצחק עמית, גלי בהרב־מיארה ודפנה ברק־ארז נגררים בידי שוטרים ברחובות בוערים.
ובום. נגמר הדיון.
במקום לדבר על מי צריך לבחור את נשיא העליון, מדברים על הסרטון. במקום להתווכח על פיצול היועמ"ש, מדברים על הסתה. במקום לשאול את מפלגות המרכז והשמאל מה התוכנית שלהן למערכת המשפט - כל מהדורה מקבלת את הפרובוקציה שהיא צריכה.ע
אין לי מושג מי בצוות הקמפיין חשב שזה רעיון מוצלח. אבל הוא הצליח לעשות את הבלתי ייאמן: לקחת אירוע שנועד לשדר רצינות, עומק ותוכנית עבודה ולהפוך אותו בתוך דקות לסערת רשת.
וזה בדיוק ההפך ממה שסמוטריץ' ורוטמן ניסו לבנות בשנים האחרונות. הם רוצים להיתפס כאנשים שבאים לשנות מדיניות, לא רק לצבור לייקים מכותרת פרובוקטיבית.
מי שרוצה להשפיע באמת צריך לדעת גם מתי לא לזרוק גפרור.
אתמול הציונות הדתית הניחה תוכנית על השולחן - ואז, במהלך קמפייני אחד, הציתה בעצמה את השולחן שעליו הניחה אותה. וזה מה שמקומם במיוחד: זה פשוט לא מאפיין את סמוטריץ׳ ורוטמן. זו פדיחה קשה שנראית יותר כמו החלטת קמפיין מאשר החלטה של ראשי המפלגה, ומישהו שם צריך לתת עליה דין וחשבון. בסרטון אחד הם פשוט שרפו לעצמם תוכנית שלמה.
"גרמו לכך שלא מדברים" – איזה מזל, העיקר שהפוקוס יחזור לתקציב הלוחמים