במוזיאון ישראל בירושלים נפתחה אתמול, עונת תערוכות הסתיו עם שלוש תערוכות חדשות, הנעות בין תקופות, תרבויות ועולמות תוכן שונים ומשקפות את עושרם וייחודם של אוספי המוזיאון.
פסיפס עשיר של אמנות
התערוכות החדשות מצטרפות לאלו הממשיכות להציג בימים אלה, ויחד יוצרות פסיפס עשיר של אמנות, היסטוריה ותרבות, מקומית ואוניברסלית, ומציעות לקהל מפגש עם מגוון יוצא דופן של יצירות תחת קורת גג אחת במוזיאון הגדול בישראל.
"זו ילדותי הקדומה"
איך נראו החיים של ילד לפני אלפיים, שלושת-אלפים או אפילו עשרות אלפי שנים? במה הוא שיחק, מה הוא אכל, מה לבש - ומתי בכלל הפסיק להיחשב ילד? תערוכה ארכיאולוגית חדשה ומקיפה במוזיאון ישראל, ירושלים, בשם "זו ילדותי הקדומה", ראשונה מסוגה בישראל, מבקשת לענות על השאלות האלה ולהפנות זרקור לעבר מי שכמעט נעלמו מהסיפור ההיסטורי: הילדים.
באמצעות מאות פריטים מארץ ישראל ומתרבויות שכנות - ממסופוטמיה ומצרים ועד פיניקיה, יוון ורומא - היא מנסה לשחזר את חייהם של תינוקות, ילדים ומתבגרים מן התקופה הפרהיסטורית ועד סוף האלף הראשון לספירה. בין המוצגים המפתיעים אפשר למצוא לא מעט חפצים שכל הורה מכיר: כלי האכלה לתינוקות, צעצועים על גלגלים, תכשיטים וקמעות, בגדים קטנים וכלי עבודה זעירים שהותאמו לילדים. לצד אלו מוצגים גם פריטים שלא נועדו לילדים אך שופכים אור על עולמם. יחד הם מלמדים על הבדלים גדולים בין תרבויות ותקופות, ועל קווי דמיון מפתיעים החוצים גבולות של זמן ומקום.
"יופי רגעי באמנות אירופה ואסיה"
איך מתעדים רגע שנעלם כמעט ברגע שבו הבחנו בו? אור המשתנה בין העצים, השתקפות על פני המים או ערפל המכסה הר. במשך מאות שנים ניסו אמנים ברחבי העולם ללכוד את יופיו החמקמק והארעי של הטבע.
התערוכה החדשה במוזיאון ישראל יוצאת למסע בין תקופות ותרבויות בעקבות הניסיון לתפוס את הרגע החולף. מאמני אסכולת ברביזון שיצאו במאה ה־19 לצייר ביער פונטנבלו, דרך צלמים שחקרו את אפשרויות המדיום החדש והאימפרסיוניסטים שביקשו ללכוד את השינויים באור ובהשתקפויותיו.
העיסוק בחולף התקיים גם במזרח: בציורי הנוף הסיניים מתקופת שושלת סונג ביטאו מרחבים ריקים את המתח שבין המוחשי למתפוגג, ואילו ביפן קיבל הרעיון ביטוי במושג "מונו נו אורה" - יופיים הנוגה של הדברים דווקא משום שהם בני חלוף. התערוכה מפגישה ציורים, רישומים, תצלומים והדפסים מתקופות שונות, כולם מאוספי מוזיאון ישראל, ומזמינה לעצור לרגע ולהתבונן ביופי רגע לפני שהוא נעלם.
"חילוף חומרים: הדרך לעידן המודרני"
באמצע המאה ה-19, עם התפתחות התעשייה והאמונה הגוברת בכוחם של המדע והטכנולוגיה, החל מרוץ עולמי אחר חומרי גלם חדשים. החומרים האלה שינו את נתיבי המסחר, את חייהן של קהילות ואת הסביבה - והניחו את היסודות לעולם הצרכני שאנחנו מכירים כיום.
במרכז התערוכה שלושה חומרים שנחשבו בזמנם לחומרי העתיד: גוטה-פרצ'ה, גומי וצלולואיד. הם הציעו תחליף לחומרים טבעיים, יקרים ונדירים, אפשרו ייצור המוני וסללו את הדרך לפלסטיק המודרני.
אבל לסיפור ההמצאה והקדמה היה גם מחיר. לצד החפצים והחידושים, התערוכה חושפת את ניצולן של אוכלוסיות מקומיות, תנאי העבודה הקשים והשינויים העמוקים שנגרמו לנוף ולסביבה. דרך סיפורם של שלושה חומרים, היא מציעה מבט על ראשיתה של תרבות הצריכה ועל הדרך שהובילה למשבר האקולוגי של ימינו.