לפעמים תעלומה משטרתית גדולה נפתרת דווקא בדרך שאף חוקר לא יכול היה לתכנן. כך קרה בצרפת בשנת 1926, כאשר חדרנית בבית מלון בפריז בשם סוזאן שילץ מצאה תפוח בתוך מזוודה של אחד האורחים והחליטה, מתוך רעב, לנגוס בו. במקום בשר הפרי הרך, שיניה נתקלו לפתע בחפץ קשה במיוחד. בתוך התפוח הסתתר יהלום ורוד נדיר, שהיה באותה תקופה במרכז אחת מפרשות השוד הגדולות בצרפת.
מדובר ב"גרנד קונדה", יהלום ורוד במשקל 9.01 קראט הנחשב לאחד מאוצרותיו ההיסטוריים של מוזיאון קונדה בשאטו דה שאנטילי, כ-50 קילומטר מצפון לפריז. היהלום מתועד באוספי נסיכי קונדה לפחות מאז המאה ה-18 ונחשב יוצא דופן לא רק בשל צבעו אלא גם בשל ההיסטוריה הארוכה שלו.
בלילה שבין 11 ל-12 באוקטובר 1926 הצליחו שני צעירים, לאון קאופר ואמיל סוטר, לפרוץ למוזיאון שבטירה. השניים לא היו פורצים מקצועיים כפי שהמשטרה חשבה תחילה, אלא צעירים שהצליחו לבצע את הפריצה בעזרת סולמות במהלך די פשוט. מהטירה נגנבו עשרות פריטי תכשיטים וחפצי ערך, ובהם היהלום הוורוד המפורסם. שווי השלל כולו הוערך אז בכשלושה מיליון דולר, סכום עצום במונחי התקופה.
אלא שההצלחה הגדולה של השודדים הפכה במהרה לבעיה. חלק מהתכשיטים היו מפורסמים ומזוהים מדי, וסוחרים חששו להתקרב אליהם. הבעיה הייתה חמורה במיוחד במקרה של הגרנד קונדה. כמעט כל מי שעסק באבני חן בצרפת ידע לזהות את היהלום, ולכן היה קשה מאוד למכור אותו מבלי לעורר חשד.
בניסיון להסתיר את האבן, היא הוטמנה בתוך תפוח שנשמר במזוודה בבית המלון. ואז נכנסה לתמונה החדרנית.
שילץ, שעבדה בניקיון החדר, ראתה את התפוח, חמדה אותו והחליטה לאכול אותו. הביס הראשון כמעט עלה לה בשן שבורה. לאחר שבדקה מה מסתתר בפרי התגלה בתוכו חפץ ורוד ומלוטש. החשד התעורר במהירות, האבן נבדקה - והתברר כי מדובר ביהלום שנגנב משאטו דה שאנטילי. הגילוי סייע למשטרה להגיע אל החשודים ולפענח את הפרשה.
עיתון מאותה תקופה אף תיאר חילופי דברים משעשעים בין אחד החשודים לבין חוקריו. השוטר שאל אותו אם הוא אוהב תפוחים. כשהחשוד שאל מדוע, החוקר רמז כי בתפוח שנמצא בחפציו הסתתר "גרעין" חריג במיוחד.
כעת, מאה שנה לאחר השוד שהפך לחלק מהפולקלור המקומי, היהלום חוזר למרכז הבמה. מוזיאון קונדה בשאטו דה שאנטילי הודיע כי הגרנד קונדה יוצג במסגרת תערוכה מיוחדת שתיפתח ב-17 באוקטובר 2026. זו תהיה הפעם הראשונה זה כמאה שנה שבה האבן תוצג מחדש בפני הציבור.
לקראת התערוכה עבר היהלום גם סדרת בדיקות גמולוגיות ומחקר מדעי שנועדו לבחון את הרכבו, צפיפותו, צלילותו ותכונותיו הייחודיות. אחת המטרות היא ליצור מעין "תעודת זהות" מדעית לאבן, שתאפשר לזהותה גם במקרה שבו תיגנב בעתיד ותעבור חיתוך או שינוי צורה.
וכך, מאה שנה אחרי שאחד היהלומים המפורסמים בצרפת כמעט נעלם לנצח, הסיפור שלו עדיין זכור בעיקר בזכות פרט שאיש מהשודדים לא יכול היה לצפות: חדרנית רעבה, תפוח אחד וביס שהפך במקרה לפתרון של תעלומת שוד ענקית.
