הוא שיחק על הבמות הגדולות בעולם ומול מלכת אנגליה, הדהים את הצופים בארץ ובעולם שצפו בחזן דתי מככב בתפקיד הראשי כז'אן ולז'אן במחזמר "עלובי החיים" לא רק בתיאטרון הקאמרי בארץ אלא גם בווסט אנד בלונדון ובהפקה המקורית בארה”ב, והביא את השירה היהודית והחזנות לכל מקום בעולם.
אבל למרות שמאחוריו כמה עשרות שנים של יצירה רבגונית, בימים הנוראים החזן והזמר דודו פישר עומד כמו כולם לפני מלך מלכי המלכים רק שהוא עושה זאת כחזן העובר לפני התיבה.
דודו , איך עושים את המעבר המנטלי והרוחני הזה בין הצגה ומחיאות כפיים סוערות בסופה לבין תפילות מיוחדות בין לחש לקול רם במשך יומיים ועוד יממה בראש השנה וביום הכיפורים?
"בעולם 'השואו-ביזנס' אומרים שבלט היא האמנות הקשה ביותר, ולדעתי החזנות היא האמנות הכי קשה. החזן צריך להביא את קהל המתפללים שלו להרגיש שמחה, עצב, חרטה, תודה, בכי ורינה של תפילה, וכל זאת רק בעזרת קולו. אין הגברה ולא תזמורת, ואפילו את פניו לא רואים כי הוא עומד עם גבו לקהל. חזן חייב להיות גם שחקן מצוין. אני מביא לבמת התיאטרון את הקול והרגש, ולבימת בית הכנסת את אותם הדברים בדיוק."
כשאתה ניגש לעמוד בימים הנוראים, כשמאחוריך מאות מתפללים שתולים בך את העיניים כדי שתעלה את התפילות שלהם , אתה עדיין מרגיש "פחד גבהים" או שזה כבר הפך לביטחון של אמונה?
"תמיד ההתרגשות קיימת, ותמיד אתה מקווה שהקול יהיה נקי, שהאקוסטיקה בבית הכנסת תהיה טובה ושיתהווה קשר מוצלח של אמון הדדי בין החזן והקהל."
המוזיקה היהודית עברה שינויים משמעותיים בשנים האחרונות, ויש נטייה חזקה לניגוני קרליבך וללחנים ישיבתיים מודרניים. לדעתך הנוסח המסורתי של פעם מצליח לרגש את הצעירים של היום?
"ממש לא! הצעירים והקהל בבתי הכנסת היום לא רוצים להגיע לקונצרט, אלא לקחת חלק פעיל בתפילה.
המנצח רפי ביטון, יוצר גאון ומבין גדול במוזיקה יהודית, מצא את הנוסחה המתאימה לתפילה בתקופה הנוכחית. הוא משלב מוזיקה ממחזות זמר, שירים ישראליים ושירים ביידיש או בלדינו, וכל אלה סוללים את הדרך הנכונה והברוכה ללב קהל המתפללים. אני עושה זאת בחו"ל כבר המון שנים. כמובן שחובת החזן היא להישאר מרוכז וממוקד בנוסח התפילה כל הזמן ולא לעבור בטעות לנוסח שלוש רגלים חס וחלילה". כנראה שעל טעות חזנית "איומה" כזאת אומרים בערב יוה"כ: אנו מתירים להתפלל עם "העבריינים".
אם היית צריך לבחור קטע תפילה אחד או פיוט מסוים מתוך הימים הנוראים שנוגע בנשמתך רגשית בכל שנה מחדש – מהו הקטע הזה, ומה הסיפור האישי או הזיכרון שקשור אצלך אליו?
"בשנת 1973 הייתי חזן בפעם הראשונה בחיי בעיר וויניפג בקנדה, כששמענו שפרצה מלחמת יום הכיפורים. שרתי אז את 'אבינו מלכנו', תפילה שהייתה ידועה אז רק לחובבי החזנות. ברברה סטרייסנד הקליטה שנים רבות לאחר מכן את היצירה שכתב מקס יאנובסקי לפני שנים רבות. הניגון הזה ששרים החזן והקהל יחד "אבינו מלכנו" כאיש אחד בלב אחד תמיד מרגש אותי מאז בכל שנה מחדש".
אנו נמצאים בתקופה לא פשוטה לחברה הישראלית, והרבה פעמים דווקא בבתי הכנסת מרגישים את השאיפה לאחדות. איזו מנגינה או ניגון של הימים הנוראים יש בהם, לדעתך, את הכוח לחבר ולרפא את הקרעים, גם בין הזרמים השונים בעם?
"הקטע שמסמל עבורי את האחדות בעם ישראל הוא 'הבן יקיר לי אפרים' בלחנו של החזן מלבסקי. הניגון הזה הוקלט בעשרות ביצועים ושרים אותו מאז ומתמיד אנשים מכל שכבות הציבור דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, שכולם שרים את אותה מנגינה. הלוואי ונזכה בעזרת השם לראות באחדות ישראל והיהודים בארץ ובעולם, ולביאת משיח בקרוב ממש".
בימים אלה שוהה דודו פישר בארה"ב, שם יעבור לפני התיבה כחזן כמנהגו מדי שנה. בשנה הקרובה הוא צפוי להמשיך להעלות מופעי שירה וחזנות לציון יותר מ-50 שנות יצירה, ולחזור לשחק בתאטרון בהצגה "היומן", ומי יודע, אולי אפילו נראה אותו בתפקיד אורח בהפקה המחודשת של "עלובי החיים" שצפויה לעלות מחדש בישראל בשנה הנוכחית.
