כל ירושלמי מלידה יודע מדור לדור שהשוק הרשמי בירושלים, שברבות השנים הפך בפיו של הקריין ברכבת הקלה לתחנה בשם "מחנה יהודה" בהטעמה רשמית, נקרא בפשטות ובמילה אחת: "מחניודה".
גם מי שאינו ירושלמי נוהג "לעלות לרגל" לעיר הקודש כמה פעמים בשנה בעיקר בימי חמישי כדי לבלות את הלילה שלפני יום השישי בעיר הבירה.
הבעיה מתחילה כשהבאים מחוץ לירושלים או הירושלמים החדשים מגיעים לשוק הגדול לעשות קניות, ולא יודעים היכן נמצאים כל הדברים הנצרכים שאנו צורכים על בסיס יומיומי. רובם גם אינם מבינים מראש עוד הרבה לפני ראש השנה על מה כדאי לוותר ומאלה דוכנים וסוחרים כדאי להיזהר.
בשוק כמו בשוק
מטרת הסוחרים היא למכור כמה שיותר סחורה בכמה שיותר כסף אך להסוות זאת במבצעים מתוחכמים כדי שהקניה בשוק תשתלם (מה שמכונה בשפה העממית “במחירי השוק” ו/או “במחיר מיוחד בשבילך כי אתה נחמד”).
מטרת הקונים היא לקנות כמה שיותר סחורה בכמה שפחות כסף ולצאת מהאזור עם הרגשה שניצחתם את השיטה.
רגע לפני שהקניות לחגים מגיעים לשיא שנתי של הבהלה לגפילטע פיש או לחריימה המושלם, קבלו את המדריך הלא רשמי להתמצאות בשוק "מחניודה" לקניה מהנה ובטוחה והרבה חוויות לספר לאורחים סביב שולחן החג בשני ימי ראש השנה.
מהשוק לשולחן החג
"מרכז העצבים" והמוקד המרכזי של דוכני מרכיבים חיוניים לארוחות השבת והחג מרוכז לאורך שני הרחובות המרכזיים: רחוב "מחנה יהודה" (מכונה גם "השוק הפתוח” או “השדרה המרכזית”, והכניסה המוכרת לאזור זה היא מתחנת הרכבת הקלה שליד השוק שלידה יש דוכן ישן ופעיל של מפעל הפיס או מהצד השני ברחוב אגריפס וגם שם יש דוכן פיס זהה) ורחוב "עץ חיים" (שידוע גם בשם השוק המקורה).
הסמטאות ההיקפיות שמחברות ביניהם מלאות בהשלמות למנות העיקריות ונקראות על שם פרות כמו רחוב האשכול ובעומק השוק גם רחובות האתרוג והאגס (שמפורסם בזכות עצמו בשל כתובת הבית הישן של משפחת בנאי שאהוד בנאי כתב עליו את השיר "רחוב האגס 1” ). בסמטאות הללו, שבדרך כלל צפופות ומלאות המוני קונים ותיירים לקראת החגים, תמצאו בקלות את דוכני הפירות והירקות (ואם לא תמצאו פשוט לכו בעקבות הצעקות), הקצביות וסוחרי הדגים הטריים הרבים זה עם זה על טיב הסחורה כשדוכני הדגים המרכזיים מתרכזים לרוב בחלקים הפנימיים והמוצלים יותר של השוק המקורה.
טיפ חשוב: בקניה בשוק חובה לא להתבייש ולבדוק לא רק בעיניים את הסחורה כדי לוודא שלא העמיסו למעלה את מה שיפה ומתחת הרוב רקוב חלילה, וגם לשאול את בעל הדוכן אם הכל טרי והגיע היום. זה חובתו להשיב ואם הוא לא מהסס מגמגם או מסתבך בלשונו, אז גם הקונה לא יהסס לקנות אצלו.
מה שמתוק ומה שנלבש
סלטים מוכנים, מאפים, חלות טריות ופיצוחים וממתקים המיועדים לשבתות ולחגים ניתן למצוא בשפע מגוון ומחירים סבירים לאורך השוק המקורה וברחובות הסמוכים לרחוב אגריפס, שם ממוקמות רוב המאפיות הוותיקות והמעדניות.
עמוק יותר בסמטאות ובחלקו העליון של השוק הפתוח זוהי "ממלכת השוק הקטנה" של חנויות התבלינים, הפיצוחים והממתקים לפי משקל. מוצרי בית, בגדים, טקסטיל וציוד בסיסי לבית לכל השנה במחירים נמוכים בהרבה מרשתות "עשה את בעצמך" מרוכזים בעיקר ברחוב יפו בסמוך לכניסה הראשית לשוק, וברחובות הקטנים הסמוכים לסמטאות שמקיפות את השדרה המרכזית (שם גם ניתן לרכוש חולצות מודפסות והלבשה תחתונה כשמומלץ לרכוש מארזים ולא בודדים כדי להרגיש שהרווחתם).
אזורים מסוכנים לכיס
אזורי השוק בהם קונים תמימים וכספם נפרדים מהר הם מעדניות הבוטיק, חנויות הגבינות המיובאות, חנויות התבלינים היוקרתיות ודוכני המזון המהיר ואוכל הרחוב המעוצבים הממוקמים בעיקר בסמטאות הפנימיות ובחיבורים שבין השוק המקורה לפתוח. צעירים, היזהרו במיוחד ממנת כנאפה מושקעת על צלחת חד-פעמית שגורמת לקרע בכיס והפרדות מלא מעט כסף.
תרגילי הסוחרים הנפוצים כוללים מחירים שמוצגים ל-100 גרם בלבד (מה שגורם לאשרי המאמין לחשוב שמדובר במוצר זול), ערבוב סחורה פחות טרייה בתחתית השקית בזמן השקילה, ושימוש בשיטת "רק תטעם" שמלווה בנכונות לחתוך חלקים יקרים מראש, כדי שהקונה ישלח יד לכיס בלי לחשוב קודם.
בשורה התחתונה: הדרך הבטוחה ביותר לקנות בשוק היא להכין בבית רשימה ולא לסור ממנה ימין ושמאל. כדאי להתנהג כל השנה בשוק וסחורתו כבנרות חנוכה : “אלא לראותה בלבד”
