השבועיים האחרונים של חודש אוגוסט מביאים אתם גם הוצאות מרובות, בנוסף להרבה רעש בבית, המקשה לחשוב מה אפשר לעשות עם הילדים שעדיין לא עשינו עד שהחופש או הסיוט הגדול ייגמר סוף סוף.
זאת בשל העובדה שחובה לעשות בכל יום "משהו מהנה", והדברים המהנים בחיים אף פעם לא בחינם. כנראה שבגלל זה יש לא מעט צופים בערוץ "החיים הטובים". כי שם ניתן לראות אנשים עושים חיים טובים יותר במחיר עלות שירותי תקשורת ביתית, ולא במחיר גבוה מהסביר לחופשה מציאותית מסוג זה.
אשראי לכל ילד
אחת ההשלכות השכיחות ביותר של המנהג לעשות "משהו מהנה" בכל יום, היא הדרישה של הילדים לכסף בתדירות מוגזמת יותר מאשר בשאר ימות השנה, ובמקביל זיהוי חברות האשראי והבנקים את מכרה הזהב העונתי שמתורגם להתנפלות מאסיבית וחסרת מעצורים על התודעה המשפחתית כדי להציע פתרונות ולהרוויח יתרונות.
הבעיה מתחילה כמו תמיד בפרסומות שמוכרות לכולנו אשליות רבות שרובן אינן מתקיימות והראשונה שבהן שבשיר אשליות מופיעה במפורש במילים "לא לעבוד לעולם" היא שניתן לכסף שלנו ולשומריו לעבוד במקומנו, באמצעות שליטה חכמה בהוצאות ילדינו. לכאורה, אין מוקדם ומאוחר בתורת המשפחה ללמד ילדים מה זו אחריות כלכלית מגיל צעיר. זה אפילו עשוי להשתלם להם כשיהיו גדולים ויריבו עם הבנקאי האישי כל שני וחמישי.
אבל הצרה הגדולה באמת, היא שהפרסומות המשולבות של הבנקים וחברות האשראי עושות רק חצי עבודה ומשאירות להורים מעבר לתשלום גם את ההתמודדות עם התחושה הקשה של אבדן השליטה, חוסר האחריות והדבר הכי עצוב אבדן הילדות.
כל ההוצאות עלינו
בעבר, כשיחסי הורים וילדים היו הרבה פתוחים כמו היום, ילדים לא חשו צורך להחזיק כרטיס אשראי או ארנק וגם לא התעניינו כמה כל דבר עולה. ברוב המשפחות ילדים היו עושים הסכם בעל פה עם ההורים שנקרא בשם הקסום "דמי כיס שבועיים" והיו מקבלים בתחילת כל שבוע תקציב בסיסי לרכישת ממתקים וקלפים של חבורת-הזבל (ומי שלא מבין מה זה שיחפש בגוגל בתוספת המילים "שנות ה-80").
ביציאה של כל המשפחה לבילוי משפחתי במסעדה או בבית-קולנוע, ההורים הזמינו אוכל וחטיפים לילדים. כל מה שנשאר להם, זה רק לבחור סרט שאם אפשר גם ההורים יוכלו לסבול אותו בלי להרגיש ששילמו המון כסף כדי לישון במזגן באולם ציבורי במשך יותר משעתיים. היום, המציאות הכלכלית שונה לחלוטין וכל ילד יודע מה זה יוקר המחיה, מה זה אוברדרפט ולמה הפנים של אבא נופלות בכל פעם ש"התקבלה הודעה חדשה" מהבנק.
הכוח בידיים שלכם
מבחינה תאורטית, אין דבר רע בהצעה לתת לילד בן 12 כרטיס פלסטיק שקונה דברים באישור ההורים ולנהל את חשבון ההוצאות שלו כיחידה נפרדת בתוך חשבון הבנק המשפחתי. אבל, הבעיה מתחילה בכך שהאחריות הכספית עוברת לתנאים של הבנק וחברת האשראי וההורים נשארים מאחור כצד שלישי, וכל מי שלצערו מבין את חוקי תאונת השרשרת יודע שמי שהתנגש אחרון בזירה הוא זה שנושא באחריות ומשלם על כל התאונות כולן.
אם יש דבר אחד שאסור להורים לעשות מוקדם מדי, זה לשחרר את השליטה העצמאית שלהם על הוצאות הילדים, כי הדבר עלול לגרום להם לאבד שליטה עצמית וזה מסוכן.
הסברה לא עולה כסף
אז מה כן כדאי לעשות? קודם כל לקיים שיחה משפחתית על הוצאות והכנסות ולהסביר לילדים שהגיעו לגיל 10 ומעלה מה משמעות הכסף ואיך מתנהלים נכון מבחינה כלכלית. אחרי שנתיים מאותה שיחה, שתלווה בהסברים קטנים במקום בכל פעם שהמשפחה כולה מבלה ומישהו מההורים משלם על כך, מומלץ להוסיף הסברים על הבחירה בבילוי הזה לעומת משהו אחר ועל כך שאי אפשר להוציא כספים ללא הגבלה ובחוסר אחריות.
בסופו של דבר כשיגיע הרגע לבחור האם לתת לילד כרטיס אשראי משלו בגיל מוקדם, יצטרכו ההורים להחליט האם לשחרר את הילד לעולם בגיל צעיר ולזכור היטב שהם תמיד יהיו הכתובת הראשונה שהוא יחזור אליה אחרי שהבנק יחזור אליו עם דרישה מההורים לכיסוי חובותיו.