הכשת נחש עשויה להיראות כאירוע מקרי לחלוטין, מפגש בלתי צפוי בין אדם לזוחל ארסי. אלא שמחקר חדש המבוסס על עשרות שנות נתונים מגלה תמונה אחרת לחלוטין: הכשות נחשים נוטות להתרחש שוב ושוב באותן נסיבות, בקרב קבוצות אוכלוסייה דומות ובשעות מסוימות של היום.
החוקרים אספו נתונים מ-142 מחקרים שפורסמו בין השנים 1987 ל-2025 וכללו יותר מ-214 אלף מקרי הכשת נחש באסיה, אפריקה, אמריקה, אוסטרליה ואירופה. לדבריהם, הנתונים מצביעים על קשר ברור בין הכשות נחשים לבין תנאי העבודה, הסביבה ורמת הנגישות לשירותי בריאות.
אחד הנתונים הבולטים ביותר נוגע למקום שבו מתרחשות ההכשות. מתוך כמעט 48 אלף מקרים שבהם תועדה הפעילות שביצע הנפגע בזמן האירוע, לא פחות מ-59.1 אחוזים התרחשו במהלך עבודה בחקלאות או במטעים, ובהם חריש, ניכוש עשבים, קציר, השקיה ועבודה במטעי תה, קפה, גומי ודקלים.
עוד 9.1 אחוזים מההכשות אירעו במהלך עבודות אחרות כגון בנייה, כריתת עצים ועבודה במנסרות, ו-8.4 אחוזים אירעו בזמן הליכה. באופן מפתיע, רק 3.6 אחוזים מהמקרים התרחשו בעת ניסיון ללכוד, להרוג או להציל נחש.
גם מיקום ההכשה בגוף התברר כעקבי במיוחד. מתוך יותר מ-85 אלף מקרים שבהם תועד מקום הפגיעה, 79 אחוזים מההכשות היו בגפיים התחתונות, בעיקר בכפות הרגליים וברגליים. החוקרים מעריכים כי עבודה יחפים או בסנדלים בשדות ובאזורים שבהם קשה להבחין בנחש מגדילה את החשיפה.
המחקר מצא גם חלון זמן שבו הסיכון גבוה במיוחד. מתוך כ-16 אלף מקרים שבהם צוינה שעת ההכשה, 39 אחוזים התרחשו בין השעה 12:00 ל-18:00, ו-29 אחוזים נוספים בין 18:00 לחצות. רק 12 אחוזים התרחשו בין חצות לשש בבוקר.
גם לעונות השנה יש השפעה. שיעור ההכשות עולה בתקופת המונסון ובחודשים שאחריה, כאשר הצפות ושינויים סביבתיים גורמים גם לבני אדם וגם לנחשים לנוע לאזורים חדשים. במדינת טמיל נאדו שבהודו, למשל, יותר מ-70 אחוז ממקרי ההכשה שנבדקו התרחשו בין יוני לספטמבר.
במקרים שבהם זוהה סוג הנחש, משפחת הצפעיים הייתה אחראית לרוב המכריע של ההכשות. מתוך יותר מ-116 אלף מקרים שבהם זוהה הנחש, כ-85 אחוזים יוחסו לצפעים ולצפעוני גומה. לעומת זאת, קוברות היו אחראיות לכ-2.8 אחוזים מהמקרים שנבדקו.
החוקרים מדגישים כי הבעיה אינה מסתיימת ברגע ההכשה. במקרים רבים האנשים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר הם דווקא תושבי אזורים כפריים ומרוחקים, שהגישה שלהם לבתי חולים ולנסיוב נגד ארס מוגבלת. אחד החוקרים כינה את התופעה "חוק הטיפול ההפוך": מי שנחשף יותר לנחשים הוא לעיתים גם מי שנמצא רחוק יותר מהמקום שבו ניתן לקבל טיפול רפואי מתאים.
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי המצוטטים במחקר, מדי שנה מתרחשות בעולם מיליוני הכשות נחשים, ועשרות אלפי בני אדם מתים כתוצאה מהן. עיכוב בהגעה לטיפול רפואי נחשב לאחד הגורמים המרכזיים לסיבוכים קשים ולמוות.
לצד שיפור הזמינות של נסיוב נגד ארס, החוקרים סבורים כי חלק משמעותי מהפתרון נמצא דווקא באמצעי מניעה פשוטים יחסית: שימוש בנעליים או במגפיים בזמן עבודה בשטח, שימוש בפנס בשעות החשיכה, רשתות המונעות כניסת נחשים לאזורי שינה והדרכה כיצד לפעול לאחר הכשה.
לדבריהם, חינוך והסברה בקהילות שבהן הסיכון גבוה עשויים להיות מהצעדים היעילים ביותר לצמצום מספר הנפגעים. עם זאת, החוקרים מציינים כי עדיין חסרים מחקרים שיבחנו באופן ישיר עד כמה צעדים כמו נעילת מגפיים או שימוש בתאורה אכן מורידים בפועל את מספר ההכשות.
