מפת הסקרים של התקופה האחרונה מציגה תופעה מרתקת במערכת הפוליטית: גל של התארגנויות חדשות, דמויות מובילות וניסיונות לייצר בסיס פוליטי חדש של אחדות, נתקל בחומה בצורה של חוסר התעניינות מצד הבוחרים.
בטורו בעיתון 'ישראל היום', מתאר הפרשן הפוליטי עמית סגל את הפער העצום בין הציפיות שנבנו סביב זרם המרכז והדמויות הבולטות שמרכיבות אותו, לבין התוצאות בפועל. לדבריו, לו היו מעריכים לפני שנה כי שילוב בין מפקדים בולטים במילואים, אנשי הסברה, דמויות ציבוריות מוכרות ופוליטיקאים בכירים יתלכדו למסגרת אחת - הערכות היו מדברות על הפיכתם למפלגת שלטון או לפחות לבעלת דו-ספרתי של מנדטים.
אלא שהמציאות בסקרים שונה בתכלית. רשימה ארוכה של דמויות מוכרות ופוליטיקאים - ובהם גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, בני גנץ, חילי טרופר, עופר וינטר, דדי שמחי, חזי נחמה, יוסף חדאד, אליסף פרץ ואחרים - מתקשים לחצות את אחוז החסימה, בין אם הם רצים באופן עצמאי ובין אם במסגרת חיבורים שונים.
סגל מצביע על התופעה שבה כל ניסיון לאיחוד או מהלך פוליטי של גורמים אלו מוביל פעם אחר פעם לקריסה מחודשת מתחת לרף הנדרש. הניסיונות לבנות אלטרנטיבה של "דרך שלישית" או בשורת אחדות מתבררים פעם אחר פעם כאשליה אופטית במדד המנדטים, כאשר המפלגות החדשות נאלצות להתיישר במהירות לפי החלוקה המסורתית של ימין ושמאל - או להיעלם.
לדבריו, ייתכן שהמערכת הפוליטית בישראל טרם עיכלה את מלוא ההשפעה של האירועים האחרונים. כפי שקרה לאחר בחירות 1973, ייתכן שיידרש סבב בחירות נוסף כדי שגלי ההדף של המחדל וההפתעה ימוטטו את המבנים הפוליטיים הוותיקים ויאפשרו צמיחה של כוחות חדשים.
בעבר האמנו לכל הבטחה והיום טוב מאוד שהציבור מתפכח ודורש ביטחון אמיתי לילדים שלנו!