הן זעירות ובלתי צפויות, אבל מסוגלות לשתק תשתיות חיוניות למדינה שלמה: מיקרו-אצות, שנסחפו בזרמי הים מדלתת הנילוס שבמצרים עד חופי ישראל וגרמו להשבתת רוב מתקני ההתפלה במדינה, הם הדוגמה האחרונה והמטרידה לתופעה עולמית מתרחבת המכונה "פריחת אצות" (Algal Bloom).
כשטמפרטורת המים עולה והים מוצף בחומרי דשן חקלאיים, המיקרואורגניזמים הללו משתכפלים בקצב מואץ ומציפים את המים. מעבר לפגיעה במערכת האקולוגית, נחילי האצות חודרים בקלות את מערכות הסינון בים ומאיימים לסתום ולשתק כליל את הממברנות העדינות של מתקני ההתפלה.
מכה ירוקה מתחת לקרקע
הסיוט הישראלי הנוכחי הוא מציאות יומיומית בחלקים רבים בעולם.
בארצות הברית, פריחת אצות רעילות באגם אירי הובילה בעבר לסגירה מוחלטת של שאיבת מי השתייה והותירה מאות אלפי תושבים בעיר טולדו שבאוהיו ללא מים בברזים.
במדינות המפרץ הפרסי, שנסמכות כמעט לחלוטין על התפלה, נאלצים להתמודד דרך קבע עם תופעת "הגאות האדומה", פריחת אצות מסיבית שמאלצת מתקנים ענקיים להיסגר באופן מידי מחשש להרס הציוד העדין ולחדירת רעלנים למסנני המים.
משבר האקלים העולמי, המעלה את טמפרטורת האוקיינוסים, הופך את הפריחות הללו מאירוע טבע מקרי לאיום אסטרטגי עולמי המאיים על הביטחון התזונתי והמים של מדינות שלמות.
בועות אוויר וסייבר
כדי להילחם באיום, בעולם כבר אימצו פתרונות טכנולוגיים מתקדמים של "קדם-טיפול" במי הים. שיטה מומלצת אחת מני רבות כוללת הזרקת חומרים מקרישים למים והזרמת מיליוני בועות אוויר הנצמדות לאצות ומציפות אותן כגוש אחד אל פני השטח, ומשם קל לאסוף אותן עוד לפני שהן קרבות למתקני המים הרגישים.
בישראל, בה כ-80% ממי השתייה מגיעים מהתפלה, התרכזו בשנים האחרונות בעיקר בהיערכות לתרחישי חירום של מתקפות סייבר, טילים וזיהומי נפט או חומרים כימיים.
משבר המים הנוכחי הוכיח כי האתגרים הסביבתיים של המאה ה-21 אינם פחות מסוכנים, וכדי להבטיח את המשך זרימת המים בברזים המדינה חייבת להקדים תרופה טכנולוגית חזקה למכת האצות הירוקה.
