אפגניסטן שבשליטת הטליבאן מנסה לפתוח ערוץ כלכלי מול ארצות הברית - באמצעות אחד הנכסים האסטרטגיים ביותר שלה: מאגרי המינרלים העצומים הטמונים בקרקע.
שר החוץ של ממשלת הטליבאן, אמיר חאן מותאקי, אמר בריאיון ל"פייננשל טיימס" כי קאבול תקבל בברכה השקעות אמריקאיות בתחומי הכרייה, התשתיות, החקלאות והמסחר. לדבריו, היחסים בין אפגניסטן לארצות הברית לא צריכים להימדד רק דרך שני עשורי המלחמה, אלא לפי האפשרות לשיתוף פעולה בעתיד.
הפנייה מגיעה בתקופה שבה ארצות הברית וסין מתחרות על שליטה בשרשראות האספקה של מינרלים קריטיים - חומרי גלם חיוניים לתעשיית הרכב החשמלי, סוללות, שבבים, מערכות אנרגיה מתחדשת וציוד ביטחוני מתקדם. אפגניסטן מחזיקה, לפי הערכות גיאולוגיות שנעשו בעבר בידי ארצות הברית והממשלה האפגנית הקודמת, במרבצים של נחושת, עפרות ברזל, ליתיום, קובלט, זהב, ניוביום ואבנים יקרות, בשווי פוטנציאלי של לפחות טריליון דולר.
חוזי כרייה עם סין ואיראן
מאז השתלטות הטליבאן על המדינה מחדש באוגוסט 2021, חתמה ממשלתו על חוזי כרייה בהיקף של יותר מ-7 מיליארד דולר עם גורמים ממדינות שונות, ובהן סין ואיראן. ההסכמים כוללים, בין היתר, פרויקטים בתחום הזהב, אבני החן והכרומיט.
עם זאת, הפיכת העושר המינרלי להכנסות משמעותיות רחוקה מלהיות משימה פשוטה. אפגניסטן סובלת ממחסור חמור בתשתיות תחבורה, חשמל ומערכות עיבוד תעשייתיות; היא גם מדינה הררית ומורכבת מבחינה גיאוגרפית. כרייה בקנה מידה גדול מחייבת השקעות של מיליארדי דולרים, יציבות ביטחונית, כוח אדם מקצועי, מסילות רכבת, כבישים ונמלים יבשתיים - לצד גישה למפעלי זיקוק ועיבוד.
הבעיה המרכזית מבחינת וושינגטון היא שסין כבר מחזיקה ביתרון משמעותי בתחום. לפי נתונים שצוטטו בדיווחים שונים, סין שולטת בחלק ניכר מפעילות הזיקוק של יסודות נדירים ובייצור מגנטים נדירים, רכיבים חיוניים למנועים חשמליים, טורבינות רוח, מערכות אלקטרוניקה ומערכות צבאיות. לכן, גם אם חברות אמריקאיות ייכנסו לפרויקטים באפגניסטן, הן עשויות להיתקל בתלות קיימת בשרשראות אספקה וביכולת העיבוד הסינית.
הכסף הקפוא במרכז המגעים
הצעת ההשקעות של הטליבאן כרוכה גם בדרישתו הוותיקה לשחרר נכסים אפגניים המוחזקים מחוץ למדינה. לפי הדיווחים, נכסי הבנק המרכזי של אפגניסטן שהוקפאו ברחבי העולם עומדים על כ-9.5 מיליארד דולר, מהם כ-7 מיליארד דולר בארצות הברית.
בשנת 2022 העבירה וושינגטון כ-3.5 מיליארד דולר מהנכסים לקרן האפגנית, גוף הפועל משווייץ ונועד לשמור על הכספים לטובת הציבור האפגני מבלי להעבירם ישירות לשלטון הטליבאן. נכסי הקרן גדלו מאז ליותר מ-4 מיליארד דולר.
"לאף אדם, ממשלה או מוסד אין זכות להשתמש בנכסים של העם האפגני ככלי ללחץ פוליטי", אמר מותאקי. ואולם, ארצות הברית ובעלות בריתה חוששות כי העברת הכספים ישירות לקאבול עלולה לאפשר לטליבאן להשתלט עליהם או להשתמש בהם ללא מנגנוני פיקוח מספקים.
פערים פוליטיים עמוקים
למרות ההצעה הכלכלית, הדרך להסכם בין ארצות הברית לטליבאן רצופה מכשולים. ממשלת הטליבאן אינה זוכה להכרה בינלאומית רחבה, ובכירים בארגון עדיין כפופים לסנקציות בינלאומיות. עבור חברות זרות, הדבר יוצר סיכונים משפטיים, פיננסיים ותדמיתיים משמעותיים.
סוגיית זכויות הנשים נותרת מכשול מרכזי נוסף. מאז חזרתו לשלטון, הטליבאן הטיל מגבלות חריפות על נשים ונערות, ובכללן איסורים והגבלות על לימודים, תעסוקה והשתתפות במרחב הציבורי. מדינות מערביות הבהירו כי שינוי במדיניות זו הוא תנאי מרכזי להתקדמות ביחסים ולנורמליזציה אפשרית.
גם הנשיא דונלד טראמפ לא הביע עד כה נכונות ברורה לכונן יחסים רשמיים עם שלטון הטליבאן. במקביל, הוא קרא להשבת השליטה האמריקאית בבסיס האווירי באגרם - דרישה שמותאקי דחה. לדבריו, מתקנים צבאיים ואזרחיים במדינה הם "נכסים לאומיים של אפגניסטן".
במילים אחרות, הטליבאן מציע לארצות הברית עסקה המבוססת על גישה לעושר תת-קרקעי אדיר ועל האפשרות לצמצם, ולו במעט, את התלות האמריקאית בסין. אך כל עוד נותרו בעינם הסנקציות, היעדר ההכרה הבינלאומית והמחלוקת סביב זכויות אדם ונכסי הבנק המרכזי, ההצעה צפויה להישאר בעיקר איתות פוליטי - ולא להפוך במהרה לפרויקט כרייה אמריקאי בלב אסיה.
