"הציבור הסרוג לקח על עצמו אתגר עצום שיש בו סכנה"

ישיבת ההסדר שעלבים חווה פריחה חסרת תקדים בשנים האחרונות. עם סיומו של זמן אלול בישיבות, ולקראת השנה החדשה, ניהלנו שיחה גלויה וכנה עם ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, העומד בראשה כבר כעשור. במהלכה הרב הסביר מדוע הנוער של היום צמא ללימוד תורה מעמיק בעידן הטיקטוק, מציג את גישתו לשילוב נשים בשריון ומשתף בדמעות בצוואתם הבלתי כתובה של שלושת תלמידיו האהובים הי"ד שנפלו במלחמה בעזה.

מהו הקו הייחודי של ישיבת שעלבים שמבדל אותה מישיבות הסדר אחרות?

״הציונות הדתית לקחה על עצמה אתגר עצום: להשפיע על עם ישראל ולרומם אותו מבלי להתנתק ממנו. באתגר הזה טמונה סכנה גדולה – בקלות עלולים להפוך למושפע ולא למשפיע, להיות מושפע מהסביבה במקום להקרין עליה. כדי לעמוד במשימה הזו בכבוד, האדם חייב להיות עוצמתי מאוד עם מטען תורני רב, בעל עולם אמוני וערכי ושליחות ברורה.

הייחודיות של ישיבת שעלבים היא התורה רחבה והעמוקה שנלמדת בישיבתנו. אנו מחברים יחד את הלמדנות הליטאית, תורת הראי"ה קוק והגותו של הגרי"ד סולובייצ'יק ועולם החסידות. אנחנו לא נותנים לתלמידים 'טעימות' שטחיות מכל שיטה, אלא בונים מערך אמוני שלם ומסודר. הראי"ה קוק עומד אצלנו במרכז בהבנת הדור והתהליכים ההיסטוריים, ובנוסף אליו שיטות נוספות  שמעשירות את הבניין הרוחני של הבחור.

אנחנו מחנכים את הבחורים לאהבת תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הלימוד הינו עמוק ובהיר, כי עומק הלימוד מביא לאהבת תורה. כאשר אדם זוכה לאהבת תורה – התורה נהפכת להיות חלק ממנו ולא חיצונית, וכאשר היא פנימית הוא נבנה להיות אדם שלם שחי את התורה בכל תחומי חייו ומגשים את שליחותו כלפי הקב"ה וכלפי כלל ישראל. אנו מחנכים שלא להסתפק בבינוניות – השאיפה היא לגדלות, להיות שגרירי השם בעולם, להיות אנשים אידיאליסטים הנותנים לעם ישראל. ייחודיות נוספת, היא באווירה החמה הקיימת בישיבה – חברות התלמידים והקשר המיוחד בין הרבנים, האברכים והתלמידים".

״אין חינוך בלי עמל תורה״: בן הפרופסור שהפך לראש ישיבה

הרב מזכיר את השאיפה לגדלות, האם המטרה היא שכולם ימשיכו כרבנים ואברכים?

״ממש לא, וזהו הבדל מהותי למשל מישיבת וולוז'ין ההיסטורית. השאיפה לגדלות פירושה שכל אדם הוא עולם מלא, והוא צריך לממש את הכוחות הייחודיים שהשם נטע בו ואת שליחותו בעולם. אין אצלנו תבנית אחת שכולם צריכים להיכנס אליה. אם אדם מתאים להיות כלי קודש – רב, דיין, ראש ישיבה או מחנך – אנו נחנכו לכיוון הזה. אם תפקידו ושליחותו בעולם הם להיות 'בעל בית', אנו נחנך אותו להיות 'בעל בית גדול'. הוא לא יילך לעולם המעשה מתוך פשרה או כברירת מחדל, אלא מתוך הבנה ברורה שזוהי השליחות שבורא עולם ייעד לו, ועליו לעשות זאת בצורה הטובה ביותר, ביראת שמיים, בהקפדה על ההלכה, קביעת עתים לתורה ובנתינה לעמ"י״.

איך מחברים בחור צעיר לעולם כזה עמוק של משמעות? האם בניין האישיות קודם ללימוד הגמרא?

״אני מאמין שהלימוד ובניין האישיות הולכים יחדיו, ואולי אף הלימוד הוא זה שמביא לבניין האישיות. אי אפשר לבנות אישיות ללא עמל תורה מעמיק. כאשר בחור עמל בתורה ומפתח את אישיותו דרך האתגר האינטלקטואלי של לימוד גמרא בעיון, הוא מתפתח וצומח. כשהוא חוקר סוגיה, מקשה על הרמב״ם ומיישב את הקושיה בכוחות עצמו – הוא הופך לאקטיבי, מתחבר ליופי שבתורה ומפתח אהבה אמיתית אליה.

אני מספר זאת מניסיוני האישי. באתי מבית מאוד אקדמאי – אבא ז"ל היה פרופסור בינלאומי לפילוסופיה של הפיזיקה, ואף כיהן כרקטור ונשיא אוניברסיטת בר-אילן. הוא היה בקשר עם פרופסור אלברט איינשטיין. כשנכנסתי בשערי הישיבה, הגעתי מתוך הבנה כללית שלתורה יש ערך חשוב, אך לא הבנתי את משמעות הדברים לעומקם וההשלכות על חיי ושליחותי. דרך עמל התורה והחיבור לעומק הלימוד, לצד הרבנים והחברותות שסבבו אותי, חוויתי תהליך בירור עמוק שהוביל אותי להבנת השליחות האישית שלי בחיים. השקיעה בלימוד היא שיוצרת את סולם הערכים הנכון.״

ועדיין, איך מתמודדים עם אתגרי הדור בעידן של רשתות חברתיות, סמארטפונים והפרעות קשב, שבו הכל צריך להיות ב'אקספרס'? איך מושיבים בחור ללמוד יום שלם?

״התשובה פשוטה להפליא: אנשים, ובמיוחד בני הנוער של היום, מחפשים נואשות משמעות לחיים. הם לא רוצים לחיות חיים ריקניים ושטחיים, אלא חיים ערכיים ומלאי תוכן. ברגע שאנחנו מסבירים לתלמידנו שלימוד התורה בעומק הוא מקור המשמעות לחייהם – הם מתמסרים לכך בכל לבם.

'תורת החיים' נבנית בצורות רבות: שיעורים עמוקים ומגוונים בנושאים רבים, לימוד גמרא בעיון ובבקיאות, תנ"ך, הלכה, ושיעורים רבים באמונה. 'בתים חמים' אצל הרבנים והאברכים – קרוב ל-40 אברכים מתגוררים בקרית חינוך. מדי שבוע, קבוצות של בחורים מגיעות לבתי הרבנים ואברכים לשיחות פתוחות בגובה העיניים על 'תורת חיים' – איך חיים את העולם מתוך פרספקטיבה אמונית ותורנית. בנוסף, כל תלמיד בשיעור א' מקבל אברך שמלווה אותו באופן צמוד ולומד איתו מדי יום. המגורים של רבני, אברכי ותלמידי הישיבה בקריית החינוך יוצרים קמפוס תורני חי ותוסס. הבחור מתארח בבתי הרבנים והאברכים, ומרגיש שהמקום הזה הוא הבית האמיתי שלו״.

מהלכות רב-קו ועד מכונות הנשמה בקורונה: החיים דרך משקפי הגמרא

איך מחברים את הלימוד הישיבתי הקלאסי לשאלות האקטואליות והבוערות של התלמידים?

״השיעור הכללי בישיבה נקרא 'השאלה השבועית'. מדי שבוע אני מציג לתלמידים מקרה מעשי ואקטואלי שקרה במציאות – בבתי דין, בעולם הרפואה או בצבא – שקשור ישירות לסוגיה בגמרא שהם לומדים באותו זמן. התלמידים מנסים לברר מה הדין במקרה שהובא במשך כחצי שעה, ולאחר מכן אנו מקיימים שיעור שבו אנו מיישבים את המקרה המעשי דרך מקורות הגמרא והפוסקים.

זוהי "תורת חיים" שמראה לתלמידים כיצד הגמרא רלוונטית לכל פרט ופרט בחייהם. לדוגמא, בין היתר נדון בע"ה כשנלמד את הסוגיה שממנה נוכל ללמוד על כרטיס 'רב-קו' אבוד – האם הכסף נמצא בתוך הכרטיס הפיזי או שזו זכות שימוש המאפשרת לקבל נסיעות בלא לשלם שוב? בקורונה, כשהתעורר מחסור חמור במכונות הנשמה, התקיים דיון לפי אלו קריטריונים רפואיים והלכתיים קובעים למי להעניק את המכונה – האם הולכים לפי סדרי הקדימויות שבמשנה במסכת הוריות, או לפי סיכויי ההישרדות של החולה וההבדל ההלכתי בין "חיי שעה" ל"חיי עולם"? התקיים דיון גם בשאלות מורכבות של פיקוח נפש, כמו המקרה שקרה באסון צור, שבו היו שבעה לכודים בחלק העליון ושבעים איש למטה, והתעוררה שאלה האם להביא טרקטור שיפנה את ההריסות למעלה ויציל את הרוב הנמצא למטה, למרות שזה יביא למותם הוודאי של המיעוט?

התורה שלנו היא תורת חיים עצומה המאירה את המציאות כולה. המטרה שלנו היא, שכל תלמיד שלמד בישיבה אהבת התורה תבער בו כל חייו גם לאחר תום לימודיו בישיבה. ישיבה היא תהליך נפשי שמגדיל את החלק האלוקי שבאדם, ועמל התורה מחבר את האדם לבורא עולם המביא לאהבת תורה ולהקרנתה״.

מסלול ההסדר ובריאות הנפש

הישיבה מעודדת לא רק לימוד תורה משמעותי כאמור אלא גם שירות צבאי משמעותי. איזה תמיכה חיילי הישיבה מקבלים?

חשוב לנו מאוד שהתלמידים המתגייסים יהיו מוכנים לכל האתגרים הרוחניים ההלכתיים בצבא. ולכן, מתחילת השנה, כל יום (חוץ מיום שמועבר בו השיחה הכללית) יש שיעור הכנה לצבא  לתלמידים העומדים להתגייס הכולל שיעורים מחשבתיים והלכתיים הקשורים לצבא. במהלך השירות הצבאי  אנו בקשר רצוף עם החיילים וחיילים רבים מגיעים לשבתות בישיבה. ב"ה אין לנו כמעט אף שבת שאין חיילנו הפוקדים את הישיבה. אנו נוסעים לבקר את חיילנו בצבא, ובעת הצורך אנו בקשר עם מפקדיהם והרב הצבאי האחראי עליהם".

מה לגבי הטענות הנשמעות לעיתים מצד גורמים פוליטיים בשמאל נגד עצם קיומו של מסלול ישיבות ההסדר והשירות המקוצר?

״התלמידים שלנו כלל לא מושפעים מדעות אלו כי הם מאמינים בדרך. רוב מוחלט של העם מבין את הערך האדיר של ישיבות ההסדר. המלחמה הנוכחית הראתה לכולם בצורה שאין שנייה לה את החשיבות של חיילי ישיבות ההסדר. כמה הם מסורים ואידיאליסטים למען עם ישראל. לצערנו הרב רבים מבוגרי ישיבות ההסדר עלו בסערה השמיימה במלחמה האחרונה. הניצחון במלחמה אינו רק פיזי, הוא דורש עוצמה רוחנית אדירה, והעוצמה הזו נבנית כאן, בין כתלי בית המדרש״.

המלחמה מביאה איתה גם קשיים נפשיים לא פשוטים, חרדות וטראומות. כיצד הישיבה מזהה ומטפלת בנושאים של בריאות הנפש אצל התלמידים והלוחמים שחוזרים מהחזית?

״בזכות הקשר הקרוב והיומיומי בין הרבנים לתלמידים, תלמיד החווה קושי פונה לרבו ומיד משוחח עמו רבות. וכמובן שבמידה והרב מזהה בעצמו את הקושי אצל התלמיד – הרב יוזם שיחה עם התלמיד על כך. ובעת הצורך, אנו מפנים את הבחורים לפסיכולוגים שאנו אתם בקשר״.

השכול הכואב: אליהו, שלום ויקיר הי״ד

ישיבת שעלבים שילמה מחיר כבד מנשוא במלחמה הזו, עם נפילתם של שלושה מתלמידיה המצוינים: אליהו משה צימבליסט, שלום מנחם ויקיר לוי השם יקום דמם. איך מתמודדים עם כאב כזה בישיבה?

ישיבת שעלבים ומוסדותיה שכלו במלחמה האחרונה 16 קדושים – תלמידים, בוגרים, בנים ונכדים של בוגרים וצוות הישיבה – ביניהם נכדו של ראש הכולל הרב גדעון בנימין ונכדו של מנכ"ל הישיבה מר צבי סמואל.

זהו כאב עצום ומדמם שמלווה אותנו יום-יום. השבר נמצא בלב של כולנו עד היום, ואנחנו לומדים לאט-לאט לחיות לצדו. מה שנותן את הכוחות לעמוד בקושי הזה הוא האמונה הגדולה בבורא עולם וההבנה של מעשי השגחתו. בנוסף, משפחות הנופלים הן משפחות עם עוצמות רוחניות אדירות. הקשר בין הישיבה למשפחות הוא תמידי וחזק, והן אלו שמחזקות ומרוממות את כולנו. (אתן דוגמה קטנה. משפחות הקדושים מגיעים לכל החתונות של חברי המחזור של הקדושים. כמובן שזה דורש מהם תעצומות נפש. הגעתם מחזקת אותנו מאד)

שלושת תלמידינו שעלו בסערה השמיימה באסון הנמ"רה היו דמויות מופת של ממש, כל אחד מהם השאיר לנו "צוואה" של תורה וחסד:

אליהו משה צימבליסט הי״ד היה כולו שקט, ענווה, חסד ונתינה אין-קץ לשני. הוא היה מתקן בשקט סטנדרים שבורים בבית המדרש מבלי שאף אחד ביקש ממנו. כאשר היה במחנה זיקים בדרך לעזה, היה חום כבד ולא היה מזגן בחדרו. הוא התקשר לישיבה לשאול האם מותר לו הלכתית להיכנס לבית הכנסת הממוזג כדי לנמנם בצהריים, וחיכה עד קבלת הפסק לפני שנכנס לבית הכנסת. כזו הקפדה ויראת שמים טהורה הייתה בו. לאחר שעלה בסערה השמיימה נתתי שיעור כללי על שאלה זו ואביו יבל"א הגיע לשמיעת השיעור.

שלום מנחם הי״ד פגש אותי שבוע בלבד לפני שעלה בסערה השמיימה, כשהגיע בליל שישי למשמר בישיבה, שאלתי אותו איך בעזה? האם קל, קשה או בינוני? שלום ענה לי בכנות: 'הרב, קשה מאוד. אין לי רגע אחד של פרטיות. אנחנו 11 איש בתוך נמ״רה צפופה ימים שלמים ביחד'.

כשהתחלתי לחשוב כיצד לעודד אותו ומה לומר לו, הוא קטע את מחשבותיי ואמר משפט שמלווה אותי תמיד: 'אבל הרב, מה זה חשוב? הרי אני נמצא שם בתור נציג של עם ישראל, בשביל כלל ישראל. אני לא נמצא שם בשביל עצמי. אז הנוחות האישית שלי בכלל לא רלוונטית'. הבנה כה עמוקה של שליחות למען עם ישראל. הוא תמיד שימח כל אחד. היה חייל שהיה חסר לו מגן לשעון – כאשר היה בבית הוא קנה לאותו חייל מגן לשעון בלי שהחייל ביקש.

יקיר לוי הי״ד היה עסוק כולו ברוחניות של חבריו. הנושא האחרון שהטריד אותו לפני נפילתו היה כיצד לרומם את חבריו לנמ״רה שאינם דתיים, ואיך לחבר אותם להבנה של מלכות השם. יקיר היה קשור לבית המדרש בכל נימי נפשו – בכל פעם שהיה חוזר מהצבא לחופשה, הוא לא היה הולך קודם כל הביתה. הוא היה מגיע קודם כל לישיבה, לומד חברותא עם הר״מ שלו, ורק לאחר מכן נוסע לביתו.

אלו היו הקדושים הי"ד. הם לא התמקדו בעצמם, אלא בנתינה לשני ולכלל ישראל והכל מתוך תורה. החיבור והזיכרון שלהם מנחים אותנו להמשיך להגדיל תורה, להעמיק בשליחות, ולזכור תמיד בשביל מה באנו לעולם – להיות שגרירי השם, ללמוד הרבה תורה ולתרום לעם ישראל בכל כוחנו״.