הרעיון של "מותג" נתפס בדרך כלל כתוצר של הכלכלה המודרנית, אולם מחקר ארכאולוגי חדש מצביע על כך שעקרונות דומים התקיימו כבר לפני כ-3,200 שנה. צוות חוקרים בינלאומי בראשות פרופ' מרתה לוצ'יאני מאוניברסיטת וינה בחן כלי חרס מצוירים שהתגלו בנווה המדבר קוראיה שבצפון-מערב ערב הסעודית, ומצא כי הם נשאו זהות חזותית וטכנולוגית ברורה שהייתה מוכרת הרחק ממקום ייצורם.
כלי החרס, המכונים כיום Qurayyah Painted Ware, ובעבר היו מוכרים במחקר בשם "הקרמיקה המדיינית", מתאפיינים בעיטורים צבעוניים בולטים ובהם דמויות בעלי חיים, בני אדם וסצנות טקסיות. במשך שנים התקיים ויכוח בשאלה היכן בדיוק יוצרו הכלים, אולם הבדיקות החדשות מספקות עדויות לכך שמרכז הייצור שלהם היה בנווה המדבר קוראיה עצמו.
החוקרים ניתחו עשרות כלי חרס מתקופת הברונזה באמצעות שילוב של מספר שיטות. בין היתר נבדקה טכניקת עיצוב הכלים, נבחן הרכב החרס במיקרוסקופ ונערכה אנליזה כימית שאפשרה לזהות יסודות קורט בחומר. השילוב בין הבדיקות אפשר לחוקרים ליצור מעין "טביעת אצבע" כימית של הכלים ולהשוות ביניהם.
אלא שהממצא המעניין ביותר נוגע לאופן שבו התפתחה הקרמיקה המקומית. ייצור כלי החרס המצוירים בקוראיה החל כבר לפני כ-3,600 שנה, ובמשך מאות שנים הסגנון השתנה והתפתח מבלי לאבד את המאפיינים המרכזיים שלו. כעבור כ-400 שנה הופיע מגוון עשיר במיוחד של עיטורים, ובהם בעלי חיים וסצנות המתארות ככל הנראה טקסים אנושיים.
לדברי החוקרים, בשלב הזה כבר ניתן לזהות בכלים כמה מאפיינים המזכירים מותג במובן המודרני: מראה ברור שניתן לזהותו, אחידות בחומרי הגלם, המשכיות בשיטות הייצור, מרכז ייצור מוגדר, ביקוש מחוץ לאזור המקורי ואף חיקויים מקומיים של המוצר.
העדות הבולטת ביותר להצלחתם של הכלים היא המרחק שאליו הגיעו. כלי חרס מקוראיה נמצאו מאות קילומטרים צפונה, בדרום הלבנט, בין היתר בתל אל-ח'ליפה הסמוך למפרץ אילת. דוגמאות הגיעו גם לאתר המקדש המצרי לאלה חתחור בתמנע שבדרום ישראל. במקביל הופצו הכלים דרומה לאזורים נוספים בצפון חצי האי ערב.
הממצאים משנים גם את התפיסה לגבי תושבי נאות המדבר בתקופת הברונזה. במקום קהילות מבודדות שחיו בשולי המרכזים הגדולים, המחקר מציג אוכלוסייה שהייתה מחוברת לרשתות מסחר וידע רחבות שכללו את אזור הלבנט וסוריה.
הדבר מרשים במיוחד בהתחשב בתנאי הסביבה. ייצור כלי חרס דורש חרסית, מים וחומרי בערה, משאבים שלא היו זמינים בשפע באזור המדברי. למרות זאת הצליחו תושבי קוראיה לפתח מסורת ייצור מקומית, להפוך אותה למוצר מבוקש ולייצא אותו למרחקים גדולים.
גם לאחר התקופה שבה הגיעו הכלים לשיא תפוצתם, מסורת הקדרות בקוראיה לא נעלמה. לפי החוקרים, הייצור המקומי המשיך עוד כאלף שנה והגיע עמוק אל תקופת הברזל.
הממצאים אינם מעידים כמובן על קיומם של מותגים מסחריים במובן המודרני, אך הם מציעים שהרעיון הבסיסי שעומד מאחורי מותג, מוצר בעל זהות מזוהה, מוניטין ומקור שאפשר לזהות, עשוי להיות עתיק בהרבה מכפי שנהוג לחשוב.
