"אמנות או נמות" הוא משפט ידוע המזוהה עם אמנים שמתפרנסים מיצירותיהם, והאמירה משקפת בחוזקה את השקפתם שכל זמן שהם יוצרים ורלוונטיים הם מרגישים "חיים" ובטוחים שההופעות והמעריצים יימשכו ויעקבו לעד.
גם השחקנית הזמרת ואשת-העסקים דולי פרטון המשיכה להופיע הרבה אחרי שנות ה-70 שלה, ואפילו הייתה בעיצומן של הכנות לסיבוב הופעות חדש שלצערה נאלצה לבטל בשל מחלתה. זו הייתה ההודעה האחרונה שפרסמה למעריציה לפני מותה.
דולי לא לבד
תופעת "האמנים המזדקנים" מוכרת היטב בארץ ובעולם, והמפורסמים ששמם נקשר בה זוכים בדרך כלל למחיאות כפיים בעמידה באירועים המוניים כי זה מדהים שהם עדיין יוצרים ופועלים בגילם.
אחד מהם הוא השחקן המפורסם הריסון פורד (84) שלאחרונה קיבל "פרס מפעל חיים" ואמר בנאומו המרגש "קבלת הפרס הזה מוכיחה שאני עדיין חי וזוכה להערכה על מה שאני עושה בחיים". הוא הוסיף בציניות שזה מוזר לקבל פרס מפעל חיים כשהקריירה שלו רק במחצית דרכה. זה הזכיר להוליווד את העובדה המצערת, שתעשיית החלומות של אמריקה לא תמיד יודעת להכיר ולהוקיר תודה למי שעשה דברים גדולים בצעירותו וכשהזדקן פשוט שכחו אותו.
מפורסמים הולכים ונעלמים
בין כוכבי העבר של הוליווד ניתן למצוא שמות כמו ג’ק פאלאנס (שחקן מערבונים מפורסם ששיחק בסרטים המדברים הראשונים וכשזכה באוסקר לשחקן משנה על תפקידו בקומדיה "תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת" בהשתתפות השחקן היהודי בילי קריסטל בצע פאלאנס על הבמה שכיבות שמיכה ביד אחת כדי להראות שהוא עדיין בשיא כושרו), ושמות יותר מפורסמים כמו שחקן הקולנוע קלינט איסטווד, הזמר הוותיק סולן להקת הרולינג סטונז מיק ג’אגר, השחקנית שרליז ת’רון (שאמנם צעירה יותר מהשניים הקודמים אבל כבר לא ילדה), והבמאי היהודי הידוע מל ברוקס (שלאחרונה חגג מאה שנה).
רוב המפורסמים האמריקנים האלה עדיין פעילים בתחומם (למעט ג’ק פאלאנס שהלך לעולמו ומל ברוקס ייבדל לחיים ארוכים שבעיקר משמש כיום כמפיק וכבר לא מביים סרטים בכלל), אבל הזיכרון שלהם מבוסס בעיקר על אתרי טריוויה בידוריים בשל העובדה שכבר שנים הם לא יצרו משהו חדש.
זקנים בלי הפסקה בישראל
גם בישראל הבינו מזמן שאמנות ותרבות הם תחומים שקשה מאד לחיות מהם, בוודאי בגיל מבוגר, ובשל כך הקימו בעבר הרחוק את העמותות אמ"י ואקו"ם שמטרתן לדאוג לרווחי האמנים ולתמלוגים על יצירותיהם שיאפשרו להם להתפרנס בכבוד גם כשיסבלו מאבדן כושר עבודה.
בין האמנים הוותיקים בארץ חובה לציין לטובה את השחקניות המוערכות גילה אלמגור ורבקה מיכאלי (שעדיין משחקת בהצגות רצות וזוכה לאהדת הקהל), ואת השחקנית הוותיקה בישראל ליה קניג (שלאחרונה מככבת גם על המסך הקטן בפרסומות וגם בקולה ברדיו שעוזר לאזרחים ותיקים להתמצא ברשתות החברתיות), ובין האמנים חייבים להזכיר את יהורם גאון, בועז שרעבי, דני סנדרסון וגידי גוב, ואחד הזמרים הוותיקים והאהובים בישראל שלום חנוך שיחגוג בספטמבר הקרוב יום הולדת 80.
השאלה הגדולה שנשאלת תמיד על ידי מעריצים של להקות וותיקות כמו תיסלם בישראל והזקנים המנגנים עם מיק ג’אגר באמריקה היא האם יש תאריך פרישה רשמי לאמנים או שהם ממשיכים לנגן גם כשהם מחוברים למכונת הנשמה במקום למגבר (כמו שעשה במציאות אמן הגיטרה והזמר יצחק קלפטר ז"ל בסיבוב ההופעות האחרון בהחלט של להקת כוורת).
התשובה היא שכמו דולי פרטון כל זמן שאמן מרגיש שיש לו כוח לתת הוא צריך להמשיך לעשות את מה שהוא טוב בו, ואם הוא גם יוצר שמפרסם שירים או כותב ספרים היצירות הללו ישאירו אותו בחיים עוד שנים רבות אחרי מותו.