יש לי חדשות בשבילכם: גם מבוגרים משחקים לפעמים ב-”נדמה לי" כמו ילדים.
זה קורה לרוב בתקופה החמה ביותר בשנה בסוף הקיץ, כשההורים משגיחים על הילדים ומביאים אותם לעבודה מכורח המציאות. כי אין קייטנה ואין מסגרות חינוכיות, ומצד שני יש מסגרות לתמונות שיכולות בקלות להישבר ממשחק כדורגל בסלון. לכן כדאי ללכת על בטוח בלי הפעלת ביטוח תכולת דירה, ולהביא את הילד לעבודה.
כשהילד משחק בכיף, עם כל מה שאפשר לגעת בו במשרד בלי לשבור ולחייב את ההורה בתשלום, אפשר להסתכל עליו בעיניים אוהבות וחולמניות ולחשוב בלב כמה כיף לו שהוא לא חייב לעבוד, ומיד אחר כך לחשוב כמה לא כיף להורה שכן עובד ומה היה קורה אם הייתה לו עבודה אחרת.
מה אתם הייתם בוחרים?
המחשבה המתפרצת לאונה פתוחה במוח "מה היה קורה אם" יכולה במקרים מסוימים לכלול תרחישים בדיוניים שיכולים להעיד על אישיות החולם בהקיץ, כמו למשל השאלה הבאה:
"אם הייתי מגיע למקום ריאלי ברשימת מפלגה חזקה לכנסת, ובדרך נס הייתי גם מקבל מושב עם שמי במליאה והיו מציעים לי תיק ממשלתי, איזה תיק הייתי בוחר? ”.
נכון שזו לא המחשבה הראשונה שקופצת לאדם ממוצע לראש, ובמיוחד לאחד כזה שהפוליטיקה מעניינת אותו כמו העונה החדשה והמי יודע כמה של מאסטר-שף (הידועה בכינויה "שובה של הג’קי"), אבל אם יש אווירת בחירות באוויר לפעמים מותר לחלום על שלטון וכוח שנמסר לידי אדם אחד בתחום מסוים, והוא פשוט צריך להחליט מה התחום. אז זהו, שזה בכלל לא פשוט.
משחק התיקים והתוצאות
אדם שידרוש את תיק החינוך, חייב לבוא לתפקיד עם מה שמכונה "משנה חינוכית" ולא משנה אם הוא חובש כיפה סרוגה שחורה או שקופה. בנוסף הוא גם צריך ניסיון מוכח בחינוך ורצוי גם כזה שבא לידי ביטוי באישיותו. מי שצועק, מקלל את מי שעוקף אותו בכביש ואוכל ברחוב כמו מדחס אשפה לא יכול להוות דוגמה ומופת לחינוך לערכים, חברה מתוקנת ותזונה נכונה בארוחת עשר. לכן כדאי שכל אחד יחשוב פעמיים אם הוא מחונך מספיק לפני שייקח על עצמו אחריות כבדה לחינוך אחרים.
מי שידרוש את תיק התרבות או הספורט חייב להבין בזה. ולמי שחושב בטעות שזה בידור להמונים וזה הכל, לא מבין כמה הוא רחוק מהמציאות. תחום התרבות והספורט היווה מוקד מתיחות גדולה מאד בין כל המעורבים בו בעשור האחרון ועוד הרבה לפניו, וצריך מישהו שידע לאזן בין כל הכוחות שמושכים לצדדים מנוגדים באולמות ובמגרשים.
מי שרוצה את תיק התחבורה שיתכונן לרדת מהפסים, כי התפקיד הזה הרבה יותר מסובך מלהבין איך להגיע לישוב כרם מהר"ל, בלי לעצור לפחות ארבע פעמים לחישוב מסלול מחדש ולתפילת הדרך שתציל את רכבך מעצמך.
הרבה אנשים לא חולמים לדרוש את תיק האוצר שיוציא אותם מאיזון, את תיק הביטחון שיגרום להם לאבדן ביטחון עצמי, בצל גנרלים ומנהיגים שבטוחים שהם יותר חכמים מהם, ואת תיק ההסברה שיכול להשאיר אפילו את הנואם המוכשר ביותר ללא מילים.
בחירת התיק שלי
אם בשלב זה אתם סקרנים לדעת איזה תיק אני הייתי דורש, אז בצעד שמפתיע אפילו אותי כנראה שהייתי לוקח על עצמי את תיק הרווחה. אני בטוח שלא ירווח לי ולא אתרווח בכיסא הנוח שבמשרד הממשלתי הזה, אבל לדעתי הוא אחד החשובים כי בבסיסו יש משהו שכולם צריכים ולכל אחד מגיע: הזכות לחיות בכבוד ולהרגיש מאושר מדי פעם.
זה בהחלט דבר שאשמח לשים בתיק ולדרוש: לעזור לאחרים להשיג קצת אושר ולחיות טוב בכל יום.
