במשך אלפי שנים ניצבות על מצוקי אבן הגיר במחוז גואנגשי שבדרום סין אלפי דמויות אדומות של בני אדם, בעלי חיים, סירות, כלי נשק וכלי נגינה. כעת טוענים חוקרים כי ייתכן שפענחו את אחד הסודות הגדולים של ציורי הסלע בחואשאן: כיצד הצליחו הציורים לשמור על צבעם במשך יותר מ־2,000 שנה למרות האקלים הקשה באזור.
מחקר חדש מצא כי חומר הצביעה שבו השתמשו יוצר מתערובת מורכבת שכללה חרסית אדומה עשירה בהמטיט, סיד ודם. לדברי החוקרים, החלבונים שבדם תרמו לתהליך כימי שבו נוצר סידן פחמתי סביב חלקיקי הפיגמנט, וכך נוצר מעין חומר מליטה טבעי שחיבר בחוזקה את הצבע אל סלע הגיר.
המחקר נערך בידי צוות בהובלת מנג וו מאוניברסיטת שאנדונג. החוקרים בחנו שברי סלע שנפלו משלושה אתרים באזור, כדי שלא לפגוע בציורים עצמם. באמצעות מיקרוסקופיה, בדיקות ספקטרוסקופיות וניתוח חלבונים הם בחנו את שכבות הצבע ואת הרכב החומרים האורגניים והמינרליים שבהן.
הממצאים העלו כי חלקיקי ההמטיט הזעירים, שאחראים לצבע האדום, נעטפו בתוך שכבה מלאכותית של חומר המבוסס על סיד ודם. לפי החוקרים, תגובת החלבונים עם הסיד סייעה ליצור מערכת קשירה אורגנית-מינרלית יציבה במיוחד. מנגנון זה עשוי להסביר כיצד שרדו הציורים במשך אלפי שנים באזור הסובל מחום כבד, לחות, גשמי מונסון ואף סופות טייפון.
ציורי הסלע של חואשאן הם חלק מאתר המורשת העולמית "נוף תרבות אמנות הסלע של דזואוג'יאנג חואשאן". לפי אונסק"ו, 38 אתרים מרכזיים באזור נוצרו בערך בין המאה החמישית לפני הספירה למאה השנייה לספירה, ומיוחסים לבני הלואו-יואה. הציורים מתארים בין היתר טקסים, דמויות אנושיות ותופי ברונזה, ומהווים עדות ייחודית לתרבות הקדומה שהתקיימה באזור.
אבל החלק המסקרן ביותר במחקר נוגע למקור הדם. החוקרים זיהו חלבוני סרום אנושיים לצד עדויות לדם מן החי. הם מעלים אפשרות שחלק מהדם האנושי שנעשה בו שימוש היה קשור ללידה ולפוריות, וייתכן שנבחר בשל משמעותו הטקסית עבור החברה הקדומה שיצרה את הציורים.
כאן החוקרים עצמם נכנסים לשטח פחות ודאי. הארכיאולוג חוסה-מיגל פרס גומז, שאינו חלק מצוות המחקר, אמר ל־The Art Newspaper כי ההשערה על שימוש דווקא בדם מלידה היא החלק החלש יותר במחקר. לדבריו, החלבונים שנמצאו אינם ייחודיים ללידה, לא הופק DNA עתיק מן הדגימות, והבדיקות נערכו בשלושה אתרים בלבד מתוך יותר מ־80 אתרי ציורי סלע באזור.
אך למרות ההסתייגות, עצם הזיהוי של דם כחלק ממערכת הקשירה של הצבע עשוי לשנות את ההבנה לגבי הטכנולוגיה שבה השתמשו יוצרי אמנות הסלע הקדומה. במקום צבע פשוט שנמרח על המצוק, המחקר מצביע על הכנה מורכבת של חומר שנועד להיצמד לסלע ולשרוד בתנאים קשים במיוחד.
יותר מאלפיים שנה לאחר שצוירו, הדמויות האדומות עדיין נראות על מצוקי דרום סין. כעת מתברר כי מאחורי הישרדותן עשויה לעמוד נוסחה יוצאת דופן ששילבה מינרלים, סיד ואחד החומרים המפתיעים ביותר שאפשר היה למצוא בצבע עתיק: דם.
