בוגר "הכוכב הבא", הזמר נתי ליוויאן, עבר דרך לא קצרה מאז שיצא מהתכנית ועד שמצא את מקומו המדויק בתעשיית המוזיקה. בראיון כנה הוא מספר על הדרך מבית חב"ד אל האולפנים, על החששות מהחשיפה, על הפופ הבינלאומי שלמד לאהוב ועל היצירה דווקא בחרדות של מציאות ישראלית מתוחה.
"הייתי צריך את הגושפנקא כדי לקפוץ למים"
ליוויאן מודה שהחיבור למוזיקה תמיד היה שם, אך הפחד מנע ממנו לעשות את הצעד המכריע. "מוזיקה זה דבר שצריך להחליט שנכנסים אליו בכל הכוח כי זה תחום קשה," הוא משתף. "כל החיים אהבתי לשיר, אבל פחדתי. יש משהו מאוד כנה וחשוף במוזיקה, ואני מגיע מבית קצת יותר עסקי. אם יש משהו שאני חייב לתכנית 'הכוכב הבא', זה שהם נתנו לי את הבמה והגושפנקא לקחת את הקפיצה, לחוות קהל ולהרגיש שיש אנשים שאוהבים את מה שאני מביא."
לדבריו, השנה וחצי האחרונות הוקדשו כולן לעבודה קשה באולפן במטרה לזקק את הסאונד הייחודי שלו, המושפע רבות ממוזיקה מחו"ל עליה גדל. "שני ההורים שלי מחו"ל, והיה פער בין מה ששמעתי בבית לבין מה ששמעתי בארץ. התכנית גרמה לי להבין שיש פה קהל גדול שצמא לפופ בסגנון של אד שירן או שון מנדס. השירים שמצליחים ברדיו בחו"ל מביאים צבע שחסר פה, ואני רוצה לתת לזה מענה."
כשנשאל על אמנים כמו מרגי, שמנסים את מזלם מעבר לים ועל המהלך שלו למחוק את שיריו בעברית מהספוטיפיי האמריקאי, הוא מגלה פרגון מלא: "אין מה לכעוס, הוא חלוץ בפופ הישראלי. הקהל האמריקאי לא מבין את השפה העברית, עם כל ה'ח', והגיוני שמי שפורץ קריירה בינלאומית ישים את השירים באנגלית בפרונט."
אמונה בלי קטלוגים ויזואליים
מעבר למוזיקה, ליוויאן נושא עמו סיפור חיים ייחודי כמי שגדל למשפחה ברוכת ילדים בקהילת חב"ד (הוא הבכור מתוך 8 אחים). השורשים הללו מעצבים את תפיסת עולמו, אך הוא מעדיף להימנע מהגדרות קשיחות.
"גדלתי בחב"ד, ותמיד הייתה סביבי קבלת האחר וקודם כל 'ואהבת לרעך כמוך'. אני לא מאמין שיש דרך אחת נכונה. יש במוזיקה יכולת לגעת באנשים ולהראות את הצד היפה, וזו גם המהות של הדת. זה לא מתבטא באם יש לי כיפה על הראש או לא. עברתי דברים שגרמו לי לא לרצות שיקטלגו אותי ויזואלית עוד לפני שפוגשים אותי. הרגשתי בעבר ששופטים אותי ומחברים אותי למשהו שפגע בי, אבל בשיחה איתי מבינים בדיוק איפה אני נמצא. היום אני במקום שמאוד קרוב לזה."
ליצור כשהעולם בחוץ סוער
בימי מלחמה ומתיחות ביטחונית, היצירה של ליוויאן מקבלת עומק נוסף. באחת מההקלטות באולפן, בשיאה של המתיחות מול איראן, נולד שיר חדש מתוך תחושת החרדה הקולקטיבית.
"במציאות הישראלית מרגישים כל הזמן שמחר סוף העולם," הוא מסכם. "ישבנו באולפן ובחוץ הייתה ממש אווירה כזאת. השיר נולד מהמקום שאמר: אם מחר באמת נגמר העולם, אני רוצה להתרכז במה שיש לי ומה שטוב – באהבה, במשפחה ובחברים. ככה הייתי רוצה להעביר את היום האחרון שלי, וזה המסר שצריך להדהד."
