הפרשה סביב מלי וליאל יהלומי העלתה בימים האחרונים לא מעט שאלות, אבל אחת מהן רלוונטית כמעט לכל מי שמשתמש היום בבינה מלאכותית: מה באמת קורה למידע שאנחנו כותבים ל-ChatGPT, ל-Gemini ולכלים דומים?
לפי הפרסומים, במסגרת החקירה הצליחו החוקרים להתחקות גם אחר פעילות ושיחות שנוהלו באמצעות מערכת בינה מלאכותית. בין היתר דווח על שאלות בנוגע לרכישת טלפונים ללא זיהוי, מדינות בדרום אמריקה שלהן אין הסכם הסגרה עם ישראל ואפליקציות שכדאי למחוק מהמכשיר כדי למנוע מעקב. עוד פורסם כי חלק מהשיחות וההתייעצויות עם הצ'אט נמחקו, אך החוקרים הצליחו להתחקות אחר חלק מהפעילות.
הפרטים האלה עוררו באופן טבעי לא מעט שאלות: אם מחקנו שיחה עם AI, האם היא באמת נעלמה? כמה זמן המידע נשמר? האם מישהו אחר יכול להגיע אליו? והאם אנחנו בכלל צריכים להתייחס לשיחה עם בינה מלאכותית כאל שיחה פרטית?
אושר כהן, מומחה סייבר ומייסד YO SECURE, מסביר מה חשוב לדעת על המידע שאנחנו משאירים מאחור בכל פעם שאנחנו פותחים חלון צ'אט.
מחקתם את השיחה? זה לא בהכרח אומר שהיא נעלמה מיד
אחת השאלות המרכזיות היא מה קורה כשאנחנו לוחצים על כפתור המחיקה.
בשירותים דיגיטליים, מחיקה אינה בהכרח העלמה מיידית של המידע מכל מערכת. שירותים שונים מחזיקים מדיניות שונה בנוגע למחיקת מידע, גיבויים, לוגים ומידע טכני, ובמקרים מסוימים מידע עשוי להישמר גם בשל צורכי אבטחה או חובות משפטיות.
לפי OpenAI, כאשר משתמש מוחק שיחה מ-ChatGPT, היא מוסרת מיד מתצוגת החשבון ומתוזמנת למחיקה קבועה ממערכות החברה בתוך 30 יום, אלא אם המידע כבר נותק מזהות המשתמש או שיש צורך לשמור אותו מסיבות משפטיות או ביטחוניות.
גם "צ'אט זמני" אינו בהכרח שיחה שנמחקת ברגע שסוגרים את החלון. הוא אינו מופיע בהיסטוריית השיחות ואינו משמש ליצירת זיכרונות, אך OpenAI מציינת כי היא עשויה לשמור עותק שלו למשך עד 30 יום לצורכי בטיחות.
ב-Gemini של Google התמונה תלויה בין היתר בהגדרות החשבון. פעילות Gemini עשויה להישמר בחשבון בהתאם להגדרות המשתמש, ו-Google מאפשרת לנהל את תקופת השמירה והמחיקה האוטומטית של הפעילות.
כלומר, לחיצה על "מחק" היא בהחלט פעולה חשובה - אבל לא כדאי להסיק ממנה שהמידע התאדה באותה שנייה מכל מערכת אפשרית.
אז השיחות שלנו עם AI פרטיות או לא?
כאן חשוב לא ללכת לקיצוניות. העובדה שמידע עשוי להישמר אינה אומרת שמישהו יושב וקורא באופן קבוע את השיחות שלכם, והיא בוודאי לא אומרת שלכל אדם או גוף יש גישה חופשית למה שכתבתם.
אבל גם לא נכון להתייחס ל-AI כמו ליומן אישי שנמצא במגירה בבית.
ChatGPT, Gemini וכלים דומים הם שירותים דיגיטליים. השימוש בהם נעשה באמצעות חשבון, מכשיר, דפדפן ושרתים, ולכל שירות יש תנאי שימוש, מדיניות פרטיות והגדרות שונות בנוגע לשמירת מידע.
לכן, כשאנחנו כותבים משהו לצ'אט, כדאי לזכור שאנחנו מוסרים את המידע למערכת טכנולוגית - גם אם התחושה בזמן השיחה היא שאנחנו נמצאים לבד מול המסך.
ב-Google חיפשנו. ב-AI אנחנו מספרים
וזה אולי ההבדל המשמעותי ביותר בין עידן מנועי החיפוש לעידן הבינה המלאכותית. כשאנחנו מחפשים משהו ב-Google, פעמים רבות אנחנו מסתפקים בכמה מילים: שם של מקום, מוצר, אדם או שאלה קצרה.
מול AI אנחנו מתנהגים אחרת לחלוטין. אנחנו נותנים רקע, מסבירים מה קרה, שואלים שאלות המשך, מתלבטים, מבקשים עצה, מעלים מסמכים, מתקנים את עצמנו ולעיתים ממש חושבים בקול רם מול המערכת.
אנשים משתפים היום כלי AI בהתלבטויות שהם לא בהכרח היו משתפים עם חבר, בן זוג או קולגה. הם מספרים על העבודה, מערכות יחסים, כסף, עסקים, פחדים ותוכניות לעתיד. עובדים מעלים חוזים ומסמכים, בעלי עסקים מכניסים נתונים ומידע על לקוחות, ואנשים מבקשים מהמערכת לעזור להם לנסח הודעות אישיות מאוד.
לכן שיחה עם AI יכולה להכיל הרבה יותר מידע מאשר היסטוריית חיפוש רגילה. היא עשויה לספר לא רק מה חיפשנו, אלא גם מה חשבנו, מה שקלנו לעשות, מה הדאיג אותנו ומה ניסינו להבין.
האם המשטרה יכולה לקבל שיחות שניהלנו עם AI?
גם כאן התשובה דורשת דיוק.
מידע דיגיטלי שקיים אצל ספק שירות עשוי, בנסיבות מסוימות ובכפוף להליך המשפטי המתאים, להידרש במסגרת חקירה או הליך משפטי.
זה לא אומר שכל שיחה שאנחנו מנהלים עם AI יכולה להפוך אוטומטית לראיה, ובוודאי שלא אומר שלמשטרה או לכל גורם אחר יש גישה חופשית לחשבונות ולשיחות של משתמשים.
אבל שיחה עם AI גם אינה חסינה מעצם היותה שיחה עם בינה מלאכותית. אם קיים מידע דיגיטלי רלוונטי לחקירה, השאלה האם וכיצד ניתן להגיע אליו תלויה בין היתר במקום שבו הוא נשמר, במכשיר, בחשבון, בספק השירות ובמסגרת המשפטית הרלוונטית.
גם אם התוכן נעלם, לפעמים נשארים עקבות
חקירה דיגיטלית לא תמיד מבוססת על מציאת הודעה אחת שמסבירה הכול. לעיתים דווקא החיבור בין הרבה פרטים קטנים הוא שמייצר את התמונה: חשבון משתמש, כתובת מייל, מכשיר, זמני התחברות, כתובת IP, דפדפן, קבצים, גיבויים או פעילות באפליקציות.
לפעמים נמצא תוכן ולפעמים מידע טכני. במקרים אחרים מדובר ברצף פעולות שמאפשר להבין מה התרחש.
וזה עיקרון שחשוב להכיר לא רק בהקשר של AI. אנשים מוחקים הודעה וחושבים שאין לה זכר, מסירים אפליקציה וחושבים שהמידע נעלם או מתנתקים מחשבון ומניחים שכבר אי אפשר לקשור פעילות מסוימת אליהם.
המציאות הדיגיטלית מורכבת יותר.
מה ChatGPT ו-Gemini יודעים עלינו?
ככל שאנחנו משתמשים יותר בכלי AI, אנחנו גם מוסרים להם יותר מידע. זה יכול להתחיל בשאלה תמימה לחלוטין ולהמשיך לשיחה של עשרות הודעות שבה אנחנו מספרים איפה אנחנו עובדים, מה אנחנו מתכננים, עם מי אנחנו מתמודדים, מה מטריד אותנו ואילו אפשרויות אנחנו שוקלים.
בנוסף, משתמשים מעלים היום לצ'אטים קבצים, תמונות, מסמכי עבודה, חוזים, גיליונות נתונים ותכתובות.
הבעיה היא שלא תמיד אנחנו עוצרים לחשוב מה מתוך המידע הזה באמת נחוץ כדי לקבל תשובה טובה. לפני שמדביקים מסמך שלם לצ'אט, למשל, אפשר לשאול: האם באמת צריך להופיע בו השם המלא? מספר הטלפון? כתובת המייל? פרטי הלקוח? מספר החשבון? אולי אפשר להסיר את הפרטים המזהים ולשאול בדיוק את אותה שאלה.
מה לא כדאי לכתוב ל-AI?
הכלל הפשוט ביותר הוא להתייחס לכלי AI כפי שהייתם מתייחסים לשירות ענן: אל תכניסו אליו מידע רגיש שאין צורך אמיתי למסור. סיסמאות וקודי אימות לא אמורים להיכנס לצ'אט. כך גם פרטי אשראי, מידע חסוי של לקוחות, סודות עסקיים ומסמכים אישיים רגישים כאשר אין צורך בכך.
גם כשמבקשים מה-AI לעזור בניתוח חוזה, מסמך רפואי, תכתובת או קובץ מהעבודה, כדאי לבדוק קודם אילו פרטים אפשר למחוק או לטשטש.
העיקרון הוא לא להפסיק להשתמש בבינה מלאכותית, אלא למסור לה רק את המידע שהיא באמת צריכה בשביל לבצע את המשימה.
בעבודה הסיכון אפילו גדול יותר
הסוגיה הופכת משמעותית במיוחד כש-AI נכנס למקום העבודה.
עובד שרוצה לחסוך זמן יכול בתוך שניות להעלות לצ'אט חוזה, רשימת לקוחות, נתוני מכירות, מצגת פנימית, תכתובת משפטית או תוכנית עסקית. מבחינתו הוא בסך הכול ביקש מהמערכת לסכם מסמך. מבחינת הארגון, ייתכן שמידע רגיש יצא ממערכות החברה והועבר לשירות חיצוני.
לכן ארגונים צריכים להגדיר מדיניות ברורה: באילו כלי AI מותר להשתמש, איזה מידע מותר להעלות, איזה מידע אסור, האם השימוש נעשה באמצעות חשבון פרטי או ארגוני ומה עושים כשלא בטוחים.
אנחנו כבר לא נמצאים בשלב שבו AI הוא צעצוע חדש שאנשים רק מנסים. הוא נמצא בעבודה, בלימודים ובחיים האישיים של מיליוני אנשים - ולכן גם כללי ההתנהלות סביבו צריכים להתבגר.
לא צריך לפחד מ-AI - צריך לדעת מה מספרים לו
הפרשה שהעלתה את הנושא לכותרות היא בעיקר תזכורת לכך שהחיים הדיגיטליים שלנו לא תמיד נשארים מאחורי המסך.
זה לא אומר שצריך להפסיק לדבר עם ChatGPT או Gemini, וגם לא שכל שאלה תמימה שאנחנו כותבים צריכה לעורר חשש. בינה מלאכותית יכולה לעזור ללמוד, לעבוד, לכתוב, להבין מסמכים, לפתח רעיונות ולחסוך לא מעט זמן. אבל כדאי להפסיק להתייחס לחלון הצ'אט כמו לחדר סגור שאיש לעולם לא יוכל להיכנס אליו.
לפני שאתם שולחים מידע רגיש, כדאי לשאול את עצמכם שאלה פשוטה: האם המערכת באמת צריכה לדעת את הפרט הזה כדי לעזור לי? אם לא - עדיף פשוט להשאיר אותו בחוץ.
כי בעידן ה-AI, השאלה היא כבר לא רק מה הבינה המלאכותית יודעת לספר לנו, אלא גם מה אנחנו בוחרים לספר לה.
