יוצרת התוכן שיר טרן, שמשתתפת בימים אלה ב"פאוור קאפל" לצד בן זוגה אלעד, מצאה את עצמה בימים האחרונים במרכזו של שיח לא פשוט ברשת. הסיבה: קטע מתוך אחת המשימות בתוכנית, שבו התקשתה בתחילה לבצע קפיצה ואף נפלה - רגע שהוביל ללא מעט תגובות שעסקו דווקא במשקל ובמראה שלה.
צפו בקטע מתוך פאוור קאפל
אחרי שנתקלה שוב ושוב בתגובות, טרן החליטה שלא לשתוק - ופרסמה בחשבון האינסטגרם שלה מסר חריף נגד השיח סביב גופה.
"כמות התגובות השמנופוביות לא נורמלית"
"תקשיבו, בכל פוסט באינטרנט שהעלו את הנפילה שלי, כמות התגובות השמנופוביות לא נורמלית", כתבה טרן. לדבריה, הקושי שלה בתחילת המשימה כלל לא נבע מהיכולת הפיזית שלה: "לא שאני צריכה להוכיח למישהו, אבל אם אנשים היו טורחים לראות ולהגיע הלאה, הם היו רואים שהצלחתי לקפוץ בסוף. הסיבה שלא הצלחתי בפעם הראשונה היא פחד, ולא חוסר יכולת פיזית".
טרן גם ביקשה להצביע על מה שלדבריה הוא יחס שונה כלפי מתמודדים בהתאם למבנה הגוף שלהם. "כשמתמודדים אחרים נפצעו, אף אחד לא אמר כלום כי הם לא שמנים", כתבה. "אבל כשהחברה שאנחנו חיים בה כל כך שמנופובית, כל דבר שקשור למשקל מושלך על המשקל כשמדובר בבחורה שהיא לא רזה".
"כן, אני בעודף משקל"
בהמשך התייחסה יוצרת התוכן גם לכושר ולבריאות שלה, והבהירה כי היא אינה מאפשרת למשקל שלה לעצור אותה: "אני מתאמנת שנים ונמצאת בכושר משמעותית יותר טוב משאר האנשים שמגיבים ומתיימרים לדבר על בריאות. כן, אני בעודף משקל, אבל לא נותנת לזה להגביל אותי בשום שלב".
לדבריה, היא מקפידה לשמור על הבריאות ועל שגרת אימונים, אך מבחינתה יש דבר חשוב אפילו יותר: "אני לעולם לא אגיב בצורה מזעזעת לגוף של בן אדם רק בגלל איך שהוא נראה".
"אנחנו לא קרובים לנקודה שבה אני צריכה להפסיק לדבר על זה"
טרן חתמה את הדברים בהתייחסות רחבה יותר לשיח על דימוי גוף - נושא שבו היא עוסקת לא מעט ברשתות החברתיות.
"ואחר כך עוד מעיזים להגיד לי שהנושא של דימוי גוף הוא מאוס", כתבה. "מאוס ככל שיהיה, אנחנו לא קרובים לנקודה שבה אני צריכה להפסיק לדבר על זה".
למי שכתב את התגובות הפוגעניות היא שלחה מסר ישיר: "כל מי שהגיב לסרטונים האלה - עשו בדק בית עם עצמכם. למה רע לכם כל כך שאתם מרגישים צורך להפיץ רוע החוצה?".
עם זאת, טרן הדגישה כי היא לא מתייחסת לכל בדיחה כפגיעה: "אני לא מדברת על התגובות ההומוריסטיות. אני הראשונה לצחוק על עצמי וגם אני עשיתי את זה". מבחינתה, הגבול עובר במקום שבו ההומור הופך להתקפה על הגוף - ובדיוק בגלל תגובות כאלה, היא מבהירה, השיח על דימוי גוף עדיין רחוק מלהיות מיותר.
