תחת כיפת השמיים הירושלמית, כשהבריזה הקרירה של עיר הבירה מלטפת את הקהל, פסטיבל "חוצות היוצר" חגג אמש (רביעי) יובל להיווסדו, ועשה זאת בדרך המדויקת ביותר שיש. בתקופה שבה המצב הביטחוני ממשיך להעיב והעין נושאת עיניים לחדשות, אלפי ישראלים מכל קצוות הארץ בחרו לעלות לירושלים ולהתמסר לקצת נחמה מוזיקלית ואומנותית.
הערב נפתח עם שלומי שבת, שכרגיל יודע לגעת בדיוק בנקודות הרגישות של הלב הישראלי. בשלב מסוים, כשהוא מביט על הקהל, שבת פשוט עצר, פנה למאבטחים ולצופים וביקש מכולם לקום מהכיסאות. "עברנו תקופה קשה, מגיע לנו סוף סוף קצת לשמוח", הוא קרא – והבטחה הזו קוימה במלואה. מחרוזת הלהיטים הקצביים שלו הרקידה את הרחבה והרימה את המורל לרמות שהיו חסרות לנו כל כך.
מיד אחריו עלתה ריטה, בסערת הרגשות והאנרגיה הבלתי נדלית שמאפיינת אותה, והמשיכה את הקו החם והמחבק של הערב.
אחד הרגעים המרגשים והחזקים ביותר במופע היה ההקדשה המיוחדת של השניים ללוחמים וללוחמות שישבו בקהל. בין הקהל בלטו פניהם של מילואימניקים רבים שנמצאים בחזית כבר מאות ימים. עבורם, הערב הזה לא היה עוד הופעה – הוא היה אוויר לנשימה, נקודת אור וריענון מוצדק מאין כמוהו בתוך שירות צבאי ממושך ושוחק.
גם מבחינה מוזיקלית, ההפקה לא חסכה. סוללת הנגנים העשירה שעל הבמה (בין 8 ל-10 נגנים בכל רגע נתון) סיפקה מעטפת צלילים עשירה, מהודקת ומלאת נשמה, שהרימה את הלהיטים המוכרים לגבהים חדשים.
לצד המוזיקה, חוצות היוצר מוכיח שוב שהוא הרבה מעבר לבימה מרכזית. השיטוט בין דוכני האומנות המקורית החזיר את התחושה של יצירה ישראלית שורשית וחיות. תפס את העין במיוחד הדוכן של האמנית שירה העברי, שמציגה תופים מעוצבים המשולבים בפסוקים – שילוב מדויק בין מסורת, אומנות ויצירה מקומית.
פסטיבל חוצות היוצר הוכיח אמש כי גם אחרי 50 שנה, יש לו תפקיד מרכזי בתרבות הישראלית. המפגש בין אומנות מקורית, מוזיקה מעולה וקהל שצמא לקצת שמחה, סיפק ערב ירושלמי בלתי נשכח שגרם לכולנו לנשום קצת יותר בקלות.
