'המזגן הטבעי': המערה שמושכת תיירים בעיצומו של גל החום

המערה, ששמה פירושו "מערת הרוח", נמצאת בדרום המדינה, סמוך לעיירה ראבנו וכ-25 קילומטרים מצפון לדוברובניק שבקרואטיה. מיקומה הופך אותה ליעד נגיש גם עבור התיירים הרבים המגיעים מדי יום לאזור החוף האדריאטי.

כבר בכניסה למערה מרגישים המבקרים זרם אוויר קריר, שהולך ומתחזק ככל שמעמיקים אל תוך המסדרונות. אחד התיירים תיאר את החוויה כ"מיזוג אוויר בחינם", בעוד מבקר אחר סיפר כי הקור מורגש לא רק בגוף, אלא גם יוצר תחושת רעננות מיידית לאחר החום הכבד שבחוץ.

המבקרים נכנסים בקבוצות מוגבלות של עד 80 בני אדם, בשל הרגישות הגבוהה של המערכת האקולוגית. המסלול התיירותי עובר בתוך חלק קטן בלבד מרשת תת-קרקעית שאורכה יותר משבעה קילומטרים, ובה מסדרונות אפלים, אולמות גדולים, אגמים וערוצי מים. על פי אתר המערה, כ-600 מטרים מהמערכת הותאמו כיום לביקורי קהל.

מנהל הגוף הציבורי האחראי על וייטרניצה סיפר כי גלי החום ההולכים ומתחזקים משפיעים באופן ברור על הרגלי הביקור. מתוך כ-21 אלף בני אדם שביקרו במערה בשנה שעברה, יותר ממחצית הגיעו במהלך חודשי הקיץ.

אבל וייטרניצה היא הרבה יותר ממקלט טבעי מפני החום. בשנת 2024 היא צורפה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, בזכות המגוון הביולוגי יוצא הדופן שלה. אונסק"ו מגדיר אותה כאחד ממוקדי המגוון החשובים בעולם עבור בעלי חיים החיים מתחת לפני הקרקע. במערכת המערה תועדו יותר מ-230 מינים וקבוצות טקסונומיות, בהם בעלי חיים, פטריות ויצורים חד-תאיים, ורבים מהם מתקיימים אך ורק בסביבה התת-קרקעית.

אחד הדיירים המפורסמים ביותר במערה הוא הפרוטאוס המצוי, סלמנדרה עיוורת החיה במי מערות. היצור החיוור, שהסתגל לחיים בחשכה מוחלטת, עשוי להגיע לפי החוקרים לגיל של עד מאה שנים.

המערה משמשת גם בית למינים נדירים ואנדמיים נוספים, בהם תולעת הצינור התת-קרקעית היחידה המוכרת בעולם. חלק מהמינים החיים בה נחשבים ל"מאובנים חיים", קרובי משפחה של יצורים קדומים שמינים דומים להם נעלמו לפני זמן רב.

הפופולריות הגוברת של וייטרניצה מציבה בפני מנהלי האתר אתגר כפול: מצד אחד, לאפשר לתיירים ליהנות מאחד מאתרי הטבע המיוחדים באזור. מצד שני, להבטיח שהעומס האנושי לא יפגע במערכת האקולוגית העדינה שהשתמרה במקום במשך אלפי שנים.