"כמו הנביאה של הדור": האמנית שהעניקה תוף למרים אדלסון 

כך מסבירה האמנית הישראלית שירה העברי (43) את השליחות של חייה. הסיפור שלה נשמע כמעט כמו תסריט שנכתב מראש: מלימודי אמנות חילוניים לחלוטין בהולנד, דרך גילוי שורשי הקבלה, ועד לרגע שבו יצירת פרי כפיה הגיעה לידיה של אחת הנשים המשפיעות בעולם היהודי – פרופ' מרים אדלסון.

מהגלות באירופה ועד לחזרה לשורשים

מסעה של שירה גיאוגרפי כמו שהוא רוחני. כשהייתה בת 20, עזבה בית חילוני ופתוח בישראל ועברה לגור בחו"ל כדי ללמוד אמנות. אלא דווקא שם, דווקא בגלות, משהו התעורר. "בגלות אתה מגלה את כל הקליפות," היא משתפת. "דווקא כשאתה מנסה להיטמע, כל הזמן מצביעים עלייך כישראלי או כיהודי. פתאום יש תערוכה ביום כיפור, ואתה מתחיל לחקור ולשאול שאלות."

חיפוש הזהות הוביל אותה אל אותיות הכתב העברי, אל מוטיבים קבליים – ואל בעלה, אמאי שהגיע מרקע דומה. יחד הם חזרו בתשובה, החלו לגדל את משפחתם באירופה, ולפני כ-16 שנה קיבלו את ההחלטה לעלות חזרה לארץ.

הנס של תוף הגאולה

הרעיון ליצור תופים נולד מתוך רגע משבר משפחתי. בנה של שירה חלה ונזקק לטיפול ממושך. כשרצו להכין מתנת פרידה לרופאה המטפלת, שירה שמעה שיעור תורה על תודעת שחרור וגאולה, והחליטה להכין עבורה תוף מיוחד.

כשהבן החלים, הרעיון התפשט כאש בשדה קוצים. הילד חילק תופים בבית החולים, ההתלהבות הייתה עצומה, וההזמנות החלו לזרום. מאז ועד היום, במשך 12 שנים, מעבירה שירה סדנאות ויוצרת תופים – עשרות אלפים מהם כבר הגיעו לידיים דומעות ומרוגשות ברחבי העולם. "הרבי מלובביץ' אמר פעם שלכל אם ובת צריכה להיות תוף," היא מפרטת. "אפילו תוף פשוט. הרעיון הוא שלכל אחת יש את כלי הגאולה הזה, את האפשרות לראות את הטוב שעוד יבוא."

המרדף אחר מרים אדלסון: כשהכוונה פוגשת את המציאות

לפני מספר חודשים, כששמעה את נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ מדבר על פועלה הבלתי נרפה של פרופ' מרים אדלסון למען עם ישראל והחטופים, משהו בתוכה נדלק. "הסתכלתי עליה ואמרתי: 'איזו אישה מעוררת השראה! ירד לי האסימון – היא מרים! היא חייבת תוף. היא כמו הנביאה של הדור'."

שירה גמלה בליבה להגיע אליה. היא ניסתה ליצור קשרים, שאלה בכל מקום אליו הגיעה במסעותיה בארה"ב, ואפילו שלחה בעבר תוף לבית הלבן עבור איוונקה טראמפ (וקיבלה מכתב תודה רשמי). חבריה כבר התבדחו על ה"רודפת אחרי מרים", אך שירה לא ויתרה.

ואז קרה הבלתי ייאמן. באחד הלילות קיבלה שירה שיחת טלפון ממפיק בלאס וגאס. הוא ביקש להזמין בדחיפות יצירה ייחודית עבור אישה מיוחדת במינה ש"יש לה כבר הכל", לרגל קבלת פרס מפעל חיים מארגון ה-IAC (הקהילה הישראלית-אמריקאית).

כשהיא שאלה לשמה של האישה, המפיק ענה: מרים אדלסון. "פשוט ישבתי שם ונשמטה לי הלסת," משחזרת שירה בהתרגשות. "כמה חודשים אני מנסה להגיע אליה, ובסוף הם אלה שהגיעו אליי."