בפרשת עקב ממשיך משה רבנו את נאומו האחרון לעם ישראל ומתאר את אחת הבעיות הקשות שמכיר היטב כל מי שהלך פעם לאיבוד בטיול בשטח חם והיא המחסור בכמות מספקת של מזון ומים, אבל מוסיף תובנה חשובה לחיים כשכבר מוצאים משהו לאכול:
"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם- כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם".
שואלים חכמי המוסר מתלמידי האר"י הקדוש: איך ייתכן שהנשמה, שכולה רוחניות, תקבל חיות וכוח ממזון חומרי?
התשובה: מכיוון שכל דבר נברא מתקיים בכוח הציווי והדיבור של השם יתברך בעת הבריאה("בדבר השם שמים נעשו", "בעשרה מאמרות נברא העולם"), הכוח של אותו דיבור אלוקי נתון בתוך המאכל עצמו והוא מזון הנשמה. כשאדם מישראל נוטל בימינו פרי מהמקרר ומברך בשם ומלכות ובכוונה: "ברוך את השם אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ"- מתעוררים הכוחות הרוחניים הטמונים בפרי מרגע בריאתו וזהו הכוח שנותן חיות ואנרגיה רוחנית לנשמת האדם.
טעם החיים במזון לנשמה
זה פירוש הפסוק על פי תורת האר"י ז"ל: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם"- לא מזון חיצוני גשמי כמו הלחם או הפרי מחייה את האדם- "כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם", כלומר בזכות כוח הדיבור של השם יתברך שיצר והוציא לאדם לחם מן הארץ ופרי מהעץ. משם מקבלת הנשמה מזון וכוח לפעול בתוך הגוף המקבל את הרכיבים הדרושים לו כדי להמשיך להיות בית טוב ומתפקד לנשמתו המקיימת אותו.
יהי רצון שנזכה להרגיש בכל אכילה מחדש את טעמם של דברי אלוקים חיים.
שבת שלום!