בכל שנה בחודשי הקיץ חוזר על עצמו הריב הידוע, ואין הכוונה להשתלטות לפי התור על השלט של המזגן אם אבא שחרר אותו מהידיים לשנייה כדי להעלות או להוריד מעלה(וכבר אמרו טובים ומתחכמים ממני שאם מישהי מעלה מעלה ואז מורידה מעלה היא בעצם לא עשתה כלום). כוונתי כמובן לדיון המשפחתי שכמעט תמיד מסתיים בצעקות וללא הכרעה בדיוק כמו דיון בוועדה בכנסת- לאן נטייל באוגוסט בלי להתעלף בדרך.
כדי להעביר את הזמן בפקקים המעיקים, הנה כמה משחקי מילים להולכים בדרך הופה-"היי, אתה עם הטסלה תעצור בצד ותכניס את הרגליים מהחלון"- שיעשו שמח לנהגים המנסים לשמור על אורך רוח ונשימות מרגיעות, וגם לנוסעים הנוספים שמואילים בטובם להוציא את הפרצוף מהניידים לכמה רגעים כדי להתפעל מנוף עוצר נשימה של הרים, סלעים ומכוניות עומדות וצופרות.
חמשת היישובים שהכי משחקים להם בשמות
1. ינוח גת- פעולה שכנראה חובה לעשות אחרי שדרכת בעצבים על ענבים ביקב, וקיבלת במתנה 10 טיפות של יין בבקבוק בלי לחשוב כמה רגליים דרכו עליהן קודם. האמת שהשם המקורי הוא כנראה ג’ת ולא גת- אבל אחרי ששותים יין מאבדים פסיק ונקודה. מחיאות כפיים ברכב למי שיודע איפה נמצא הישוב ינוח גת על המפה.
2. עפולה/ מטולה/רמלה- כל עיר שמסתיימת בלה היא עילה למשחק מילים בשבילה, וגם בשבילו אבל יכול כשהוא נוהג הוא בעולם משלו. הציפורים עפו-לה, הפרות מטו-לה, והרמקול ששמו מעליה בחתונה רמ-לה. במהלך שנות לימודי בישיבת ההסדר שילה שמעתי בהקשר של הסיומת לה את ראש הישיבה החכם שלי הרב מיכאל ברום שליט"א מצטער באמת על ירידת הדורות ואומר שפעם הכל היה מסתיים בסיומת לך: רוגלך, קרפלך, קרטושקלך. היום הכל הפך לסיומת לי: ביסלי, כיפלי, ופרילי(שאני לא בטוח שעדיין נמצא על המדפים אבל רוב האנשים מכניסים פה את מילקי למרות שזה יוצא דופן בסיומת ולכן לא מתאים לבדיחה).
3. שלומי- הישוב הקטן והנחמד בגליל המערבי שנודע בקרבתו המדאיגה לגבול הלבנוני, יכול להפוך למערכון נחמד של חוסר הבנה בין הנוהג ברכב לשותפיו לדרך. למשל, הוא ישאל: תגידו מה שלום- וכאן המקום להכניס שם משפחה מסובך כמו פשקצרך(שזה מה שיוצא לפעמים כשמקלידים משהו באנגלית בלי להחליף שפות במקלדת)- ומישהו ישאל: מה שלומי? והנהג יענה: לא שאלתי מה שלומי, אני יודע מה שלומי, שאלתי מה שלומו. והם יענו: שלומו של מי? והנהג יענה: מי זה שלמי? שאלתי מה שלומו של… ולא מה שלומו שלמי.. וכן הלאה עד שזה יימאס לכולם ותאמינו לי שגם אם אתם לא משלומי-הצחוקים על שם המקום נגמרים הרבה לפני שמגיעים לשם סוף סוף.
4. כפר סבא- עיר בשרון שמתקני העברית המעצבנים נוהגים לתקן את שמה ולהדגיש שיש לומר כפר סווא- ולא סבא בדגש, כי זה לא הכפר של סבא שלך וכל הצרפתים בנתניה. כמובן שהבדיחה השוויונית עם הזקן של הסבא ממהרת להוסיף שליד זה שוקלים להקים את כפר סבתא(במקום עוד בית הורים לגילה זהב), אבל זו נקודת מעבר מפקקי המרכז צפונה- ומשם אפשר רק להתדרדר גם ברמת הבדיחות.
5.. זנוח- כל מי שנסע פעם בכבישים המובילים לבית-שמש(ואי אפשר להתבלבל עם מג’דל שמס שזה מגדל שמש ובאזור אחר לגמרי בארץ), צחק בדרך חזרה על כך שיש שלושה שלטים: אחד שמפנה לבית שמש, מתחתיו יש עלייה ברמת החיים לרמת בית-שמש, ובשלט התחתון כתוב פשוט "זנוח"(או במילים אחרת חור שחור, אדמת טרשים או בסגנון הצבאי "טיז אנאבי"). אז סעו ברכה בדרכים- ואל תהיו זנוחים!
