עוד התמונה המלאה של מספר המפלגות והמנדטים במרכז המפה הפוליטית טרם התבהרה, עדיין מוקדם לסמן את השפעתם של האיחודים השונים שעוד עשויים להתרחש על מערכת הבחירות.
עם זאת, מבט על חלוקת המנדטים הנוכחית, בהינתן שלאף צד אין רוב מובהק להקמת ממשלה, מלמד כי ככל הנראה לפחות שניים משלושת האישים הבאים יהיו ראשי הממשלה של מדינת ישראל לאחר הבחירות: בנימין נתניהו, גדי אייזנקוט ואיווט ליברמן.
בפני נתניהו ניצבים מספר אתגרים שעליהם הוא ייאבק כדי לשמר את כוחו כמנהיג המחנה הלאומי. האתגר המרכזי הוא להישאר ראש הממשלה, אפילו במחיר של הקמת ממשלת אחדות רחבה או ממשלת רוטציה.
שמירה על מעמדו כראש הממשלה תבצר את כוחו הפוליטי, תאפשר לו לסיים מהלכים גיאו־פוליטיים וביטחוניים שהוא מוביל ותעביר למערכת המשפט מסר ברור: "אני כאן כדי להישאר ויש לי תמיכה ציבורית רחבה".
אינטרס נוסף בהקמת ממשלת אחדות או רוטציה הוא למנוע דה־פקטו חקיקה פרסונלית נגד נתניהו, במקרה שבו הליכוד לא יהיה חלק מהקואליציה. מהלך של רוטציה עם אייזנקוט עשוי אף להוביל לריצת נתניהו לנשיאות בשנת 2028.
שני התנאים של אייזנקוט
האתגרים של גדי אייזנקוט שונים בתכלית. העלייה העקבית שלו בסקרים מחייבת אותו למצוא בתוך פרק זמן קצר יחסית מועמדים ראויים לרשימתו, אך גם כאלה שיהיו נאמנים מספיק כדי לא לערוק ממנו.
אם לא יהיה לאייזנקוט רוב של 61 מנדטים, אך מלאכת הרכבת הממשלה תוטל עליו, יעמדו בפניו מספר אפשרויות לא פשוטות.
האפשרות הראשונה, והפחות עדיפה מבחינתו, היא הקמת ממשלת אחדות של ישר! והליכוד, שאליה יצטרפו מפלגות נוספות על בסיס קווי יסוד מוסכמים. ממשלה כזו תוכל לקום מבחינתו רק בהינתן שני תנאים: אייזנקוט יכהן ראשון כראש הממשלה ברוטציה, ומספר מפלגות נוספות יצטרפו לקואליציה בהסכמה מראש על החקיקה וקווי היסוד.
האפשרות השנייה היא הרכבת ממשלה הנשענת על המפלגות החרדיות, שיסכימו לקווי היסוד שיחוקקו מיד לאחר השבעת הכנסת וטרם הרכבת הממשלה, או על אצבעותיה של רע"מ.
את מי יעדיפו השותפות הטבעיות של אייזנקוט? הדבר יהיה תלוי במחיר, בדעת הקהל וביציבותה העתידית של הממשלה.
ליברמן מחזיק במפתחות
תרחיש כזה מכניס את אביגדור ליברמן חזק מאוד לכיוון הרוטציה על ראשות הממשלה. ליברמן נחשב נץ מדיני, אך הצהיר בעבר כי לא יישב עם נתניהו, עם המפלגות החרדיות או עם המפלגות הערביות.
שלוש ההצהרות הללו גורמות לו להחזיק בפועל את המפתחות להרכבת הממשלה הבאה בתרחיש שבו לא יהיה רוב לאחד הגושים. את הליכוד כמפלגה הוא אינו פוסל מישיבה משותפת.
בהינתן שאין 61 מנדטים לגוש האופוזיציה, לכל מפלגה יהיה תג מחיר מסוים כדי שתסכים להתפשר על עקרונותיה והצהרותיה. תג המחיר של ליברמן יהיה ככל הנראה היקר ביותר, בשל העובדה שהוא אחד הבודדים במערכת הפוליטית שנשאר נאמן לעקרונות ולהצהרות שלו בשנים האחרונות, למרות פיתויים פוליטיים רבים. לרע ולטוב.
בנוסף, ישראל ביתנו שמרה על זהותה כמפלגת ימין, ויציבות המנדטים שלה מלמדת כי רבים בקרב מצביעי המחנה הלאומי מוצאים בה כתובת מסוימת לקראת הבחירות.
אם ליברמן יסכים לוותר על אחת משלוש השבועות שלו, הוא יידרש לשקול על איזו מההצהרות הוא מוכן להתפשר ומה המחיר הציבורי שהוא מוכן לשלם בעבור רוטציה על ראשות הממשלה.
כל עוד תמונת המנדטים נשארת ללא הכרעה ברורה לשום צד, לא מופרך שלאחר הבחירות תוקם ממשלה שתשבור את מפת הגושים, ובה רוטציה אפשרית על ראשות הממשלה בין נתניהו, אייזנקוט וליברמן. לרע ולטוב.