עוד רגע ט"ו באב כאן, וכולם בטוחים שמדובר ביום האהבה החמוד והרומנטי - שוקולדים, פרחים ומתנות. אבל האמת? זאת כנראה הטעות הכי גדולה שיש לגבי ט"ו באב. כי ט"ו באב הוא הרבה מעבר לחג האהבה - הוא חג האחדות של עם ישראל.
כל שנה בתאריך ט"ו באב, בנות ירושלים היו יוצאות לרקוד בכרמים בבגדים לבנים. כל אחת השאילה בגד מחברתה כדי שלא יהיה אפשר להבדיל מי עשירה, מי ענייה ומי באה ממשפחה אמידה. כולן לבשו שמלות לבנות ונראו אותו דבר בדיוק - דבר שהראה שכולן שוות וסימל אחדות.
ואז היו הבחורים מגיעים לכרמים ומסתכלים על הבנות, ושם היו נוצרים השידוכים. דווקא מתוך השוויון והאחדות, ולא מתוך מעמד או עושר, נבנו בתים חדשים בעם ישראל. ומכאן נולד הכינוי "חג האהבה". האהבה הייתה רק הדרך, התוצאה החשובה הייתה אחדות.
הסרת המחיצות בין השבטים
אבל זה ממש לא המקרה היחיד שקרה בט"ו באב. במשך שנים רבות, שבטי ישראל לא יכלו להתערבב ולהתחתן אחד עם השני. בגמרא מסופר שבתאריך ט"ו באב הוסרו ההגבלות בין השבטים והם יכלו סוף סוף להתחתן ולהקים משפחות יחד.
גם אירוע זה מסמל את אותו הדבר בדיוק - הסרת מחיצות, חיבור בין חלקים שונים של עם ישראל, ויצירת אחדות. השבטים שהיו מופרדים התאחדו, והאהבה שנוצרה ביניהם הייתה תוצאה של האחדות, לא המטרה העיקרית.
מתשעה באב לט"ו באב
וזו בדיוק הסיבה שט"ו באב מגיע מיד אחרי תשעה באב. אם תשעה באב מסמל את החורבן שנגרם משנאת חינם, ט"ו באב מזכיר לנו שהכוח של עם ישראל תמיד היה באחדות שלו.
כפי שמסופר במקורות, בט"ו באב התרחשו מספר אירועים נוספים שכולם מסמלים את אותו עיקרון - הסרת מחסומים, חיבור בין חלקים שונים של העם, ויצירת שלום ואחדות. האהבה שנוצרה בעקבות האחדות הזו הייתה פרי טבעי של החיבור, לא המטרה המרכזית.
אז כן, אפשר להביא שוקולדים ופרחים, אבל חשוב לזכור: אהבה זו רק הדרך. העיקר הוא לקום ולהיות מאוחדים - כי זה מה שט"ו באב באמת מלמד אותנו.
לא השאילה מחברתה אלא שאלה מחברתה