רגע אחד קטן מאחורי הקלעים של "דה וויס" שפורסם אתמול (ראשון) ברשתות הספיק כדי להציף מול המצלמות דינמיקה זוגית בעייתית, ששיא הדרמה שלה בכלל לא היה מה שנאמר — אלא מה שלא נאמר.
כשהמנחה מיכאל אלוני שאל את עדן בן זקן אם הייתה מתאמנת אצל מתמודד שהגיע על תקן מאמן כושר, בן זקן לא הסתבכה ושלפה תשובה חד-משמעית: "קודם כל אסור לי להתאמן אצל גברים... אני מתאמנת אך ורק אצל נשים".
אלוני, בחושים עיתונאיים בריאים, זיהה מיד את הנורה האדומה באוויר ושאל את השאלה המתבקשת: "מי אוסר עלייך עדן, שוקי?".
כי בואו נשים את הדברים על השולחן: זה אפילו לא קשור לפמיניזם או להצהרות תיאורטיות. כשאישה בוגרת, מצליחה ועצמאית אומרת בטבעיות כזו "אסור לי", זה לא נשמע כמו "בחירה אישית" – זה נשמע כמו אקט של שליטה.
בן זקן, פוליטיקאית תקשורתית מנוסה, הבינה בשבריר שנייה באיזה מלכודת היא נלכדה. היא זיהתה שהאמירה הזו הולכת לחשוף זוגיות מחנקת, ומיהרה לזרוק למדורה את מילת הקסם "פמיניסטית" כדי לצמצם נזקים ולברוח: "אתה רוצה להכניס אותי עכשיו לכותרות בחוץ? מי פמיניסטית, לא פמיניסטית... עזוב אותנו, בוא נדבר מוזיקה".
עד כאן, ניסיון כיבוי שרפות צפוי של עדן. אבל הדרמה האמיתית והמקוממת התרחשה בכיסא הסמוך. נועה קירל, שיושבת לצידה, בחרה להגיב בצחוק. אולי מתוך מבוכה, אבל כזה שנשאר ברירת המחדל שלה בכל מורכבות.
רק לאחרונה הודתה קירל בראיון ל-7 לילות בידיעות אחרונות שנפגעה מעידן רייכל, שכינה אותה "האו"ם" אחרי שניסתה להיות בסדר עם כולם ולא תפסה עמדה. והנה, התרחיש משתחזר בדיוק נמרץ. רייכל פגע בול.
אפשר כמובן להבין את הנטייה של קירל לברוח מאש. בעולם הסלבס הזהיר, למה לה להכניס ראש בריא למיטה חולה ולחטוף אש? אבל כשמדובר באמירה שמשדרת שליטה של בן זוג, השתיקה הזו היא לא רק ניטרליות – היא מתן לגיטימציה.
איפה הקול של כוכבת הפופ?
למה זה כל כך צרם? כי נועה קירל היא לא עוד שופטת בפאנל; היא דמות לחיקוי עבור מיליוני צעירות ונשים שנושאות אליה עיניים. בסיטואציה הזו הייתה לה הזדמנות פז. היא לא הייתה חייבת לתקוף את עדן או לפתוח חזית מול בעלה, אבל היא הייתה יכולה – אפילו בחיוך, בקריצה או בפינג-פונג קטן – להבהיר שבשפה שלה אין דבר כזה "אסור". היא יכולה הייתה להשמיע קול נשי עצמאי שלא מקבל כמובן מאליו שאישה צריכה לקבל אישור ממישהו.
במקום זה, נועה העדיפה לצחוק במבוכה ולשתוק. אולי מהפחד להסתבך, שלא תצטרך לנקוט עמדה, שלא תאבד קהלים. אבל זה בדיוק מה שגורם לה להיות הרבה פחות אותנטית ואמיתית. האם שירי מימון, קרן פלס או מירי מסיקה היו שותקות? כנראה שלא. לקירל יש עוד הרבה מה ללמוד.
בבחירה הזו שלה לא להגיב, היא שוב הוכיחה שהתדמית שלה כמוצר מהונדס ומחושב שבורח מכל אמירה ערכית אינה מקרית. כשהיא בוחרת לשתוק מול דינמיקה של שליטה, המסר שעובר לציבור הרחב הוא שזה לגיטימי, נורמלי ואפילו מצחיק