מעטים מסרטי הביכורים שמציגים קול קולנועי מגובש ובטוח בעצמו כמו "כי את מכוערת". סרטה הראשון של שרון אנגלהרט מציג מבט נדיר על גיל ההתבגרות ועל ירושלים, דרך דמותה של אביגיל, נערה רגע לפני קורס קצינות שנאלצת להתמודד עם משפחה מתפוררת, תשוקה, כעס וחיפוש אחר זהות.
בריאיון לפודקאסט "סינמה שו"ת" בהנחיית אבי לודמיר היא חוזרת אל תחילת הדרך ואל המסע הארוך שהוביל את הסרט אל המסך.
שרון אנגלהרט בסינמה שו"ת
אולפן סרוגים
להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים - לחצו כאן
ממגמת התיאטרון אל הקולנוע
אנגלהרט תמיד כתבה. כבר בגיל 11 מילאה מחברות בסיפורים ובשירים, ובהמשך הייתה בטוחה בכלל שתהפוך לשחקנית. היא התקבלה למגמת התיאטרון בבית הספר לאמנויות בירושלים, אלא שהשהות שם הסתיימה מהר מהצפוי. "העיפו אותי מהמגמה כי הפרעתי."
במקום לעזוב את בית הספר הציעו לה לעבור למגמת הקולנוע. היא התקבלה, גילתה עולם חדש, ובהמשך המשיכה ללימודי קולנוע בבית הספר סם שפיגל.
לדבריה, הכתיבה תמיד הייתה השער שלה אל הקולנוע. "תמיד ידעתי שאני טובה בכתיבה. שם מצאתי נחמה."
הדמות שלא הסכימה לעזוב
אחרי שסיימה את לימודיה עבדה במשך שנים כתחקירנית, מלהקת ועוזרת במאי בפרויקטים דוקומנטריים, תוכניות טלוויזיה וריאליטי. אבל במקביל הסתובבה איתה דמות אחת שלא נתנה לה מנוח. אביגיל.
הרעיון ל"כי את מכוערת" נולד בזמן שעבדה על סט אחר, כשחשה שהקולנוע הישראלי מציג את גיל ההתבגרות בצורה נקייה ומרוככת מדי. "אני רציתי לכתוב את הנערה הכועסת. את התשוקה, את הזעם, את כל מה שבוער בגיל הזה."
קרן ידעיה שינתה את הכול
את הטריטמנט הראשון הביאה לסדנת הפיתוח של הבמאית קרן ידעיה. התגובה הייתה מיידית. "קרן אמרה לי: 'זה הולך להיות מטורף'."
במקביל קיבלה מענק פיתוח ראשון מקרן הקולנוע הישראלי, ובהמשך התקבלה גם לרזידנסי היוקרתי של פסטיבל קאן, שם המשיכה לעבוד על התסריט במשך חמישה חודשים.
"פתאום הבנתי שרעיון קטן שכתבתי לבד בחדר יכול לעניין אנשים מכל העולם", היא מספרת.
למה כל כך קשה לאהוב את אביגיל?
במהלך הפיתוח קיבלה שוב ושוב את אותה הערה. הדמות הראשית קשה. כועסת. לא תמיד מעוררת סימפתיה. אנגלהרט מספרת שבתחילה נלחמה בביקורת, אבל עם השנים גם למדה לקבל חלק ממנה. "בהתחלה נורא נעלבתי. היום אני מבינה שחלק מההערות היו נכונות."
לדבריה, ככל שהתבגרה גם התסריט השתנה. הדמות נשארה מורכבת, אבל קיבלה עוד שכבות של חמלה ועדינות.
הליהוק שהחזיק את כל הסרט
אחד הנושאים המרכזיים שעליהם דיברה אנגלהרט הוא תהליך הליהוק, שלדבריה היה אולי השלב החשוב ביותר בכל ההפקה. יחד עם המלהקת ריטה בורודיאנסקי נבחנו מאות מועמדות, עד שהגיעו ריקי רייף ואורי אבינועם. "אם שתי השחקניות האלה לא היו אמינות, הסרט פשוט לא היה עובד."
לדבריה, ריקי רייף הייתה הבחירה מהרגע הראשון, אך דווקא העדינות הטבעית שלה גרמה לה לחשוש בתחילה שלא תצליח להביא את הזעם של אביגיל. אצל אורי אבינועם, שזכתה בפרס אופיר על תפקידה, היא זיהתה מיד שילוב נדיר של תמימות, חוכמה ועוצמה.
לצד שתי השחקניות הצעירות בלטו גם יעל אבקסיס ויוסי מרשק. אנגלהרט מספרת שיעל אבקסיס נכנסה לסט ליום צילום אחד בלבד, אך הפכה מיד לדמות אימהית עבור כל הצוות. "היא פשוט הבינה בדיוק מה אני רוצה והלכה איתי עד הסוף."
גם יוסי מרשק לא מיהר בתחילה להצטרף לפרויקט, אך אחרי שקרא את התסריט השתכנע, והפך לדבריה לאחת הדמויות המשמעותיות ביותר על הסט. "מהרגע שהוא הגיע הוא היה אבא של ריקי גם מחוץ למצלמה", היא מספרת.
שבע עשרה ימי צילום אחרי שבע שנים
אחרי כמעט שבע שנות פיתוח הגיעו הצילומים. 17 ימים בלבד. עבור אנגלהרט, המעבר משנים של כתיבה לשבועיים וחצי של צילום היה מטלטל. "פתאום כל השנים האלה מתנקזות ל־17 ימים. אין זמן לחשוב, רק לעשות."
לדבריה, דווקא העובדה שרוב אנשי הצוות היו צעירים אפשרה גמישות ופתיחות לשינויים, דבר שהיה הכרחי עבור סגנון העבודה שלה.
גם אחרי שהסרט נגמר, הוא לא באמת נגמר
לאחר הצילומים עברה למונטריאול, שם ערכה את הסרט במשך יותר משלושה חודשים. אבל גם היום, אחרי שהסרט כבר מוקרן בבתי הקולנוע, היא מודה שקשה לה להיפרד ממנו. "אני לא חושבת שאי פעם באמת מסיימים לעבוד על סרט."
לדבריה, בכל צפייה היא עדיין מוצאת רגעים שהייתה משנה. "פשוט מגיע דדליין, וצריך לשחרר."
במקביל ליציאת "כי את מכוערת" היא כבר עובדת על סרטה השני, "שונאת אותך בלב". הסרט החדש יעסוק באישה צעירה שמנסה להציל את אמה ואת עצמה בתוך מציאות ישראלית מתפוררת, ונכתב במהלך רזידנסי נוסף, הפעם בברלין.
אחרי כמעט עשור של עבודה על סרט הביכורים, אנגלהרט כבר מביטה קדימה. אבל נדמה שגם היום, כמו בתחילת הדרך, הכול עדיין מתחיל מאותה נקודה. מדף ריק, ומסיפור אחד שמבקש להיכתב.