מאז נחקק חוק גירוש משפחות מחבלים בנובמבר 2024 ועד היום (שישי), אף בן משפחה של מחבל לא גורש מישראל. זאת, אף שהמשטרה אספה 130 מקרים והעבירה עשרות בקשות לבחינת משרד הפנים. כך עולה מחשיפת כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות" אמיר אטינגר ונטעאל בנדל , המבוססת על מסמכים פנימיים, תכתובות ופרוטוקולים.
החוק, שאושר ברוב של 61 חברי כנסת, מאפשר לשר הפנים להורות לאחר שימוע על גירוש בן משפחת מחבל, אם ידע מראש על תוכנית הפיגוע ולא פעל למניעתה, או אם הביע תמיכה, הזדהות או דברי שבח למעשה טרור.
המהלך החל ביוזמת קצין מחוז ירושלים אודי רונן, שאסף שמות של בני משפחות מחבלים שלפי החשד הביעו תמיכה בטרור. היוזמה המקומית התרחבה בהמשך והפכה למדיניות של אגף החקירות והמודיעין במשטרה.
לפי הנתונים שנחשפו, המשטרה אספה 130 מקרים והגישה 55 בקשות לשר הפנים. מתוכן, 35 עסקו בפרסומי הסתה שלפי המשטרה עדיין היו זמינים ברשת. ברשות האוכלוסין הגיעו לבסוף ל-13 מקרים שלטענתה עומדים באמות המידה המשפטיות.
אלא שהטיפול בבקשות נעצר בשל מחלוקות משפטיות ומעשיות. בין היתר עלו שאלות בנוגע לתחולה רטרואקטיבית, לצורך בביטול אזרחות או תושבות לפני הגירוש ולחובת התיאום עם שב"כ. קושי נוסף נוצר בעקבות היעדר שר פנים מכהן והעובדה שסמכויותיו לפי החוק לא הועברו לראש הממשלה או לשר אחר.
במשטרה טענו כי לא התקבלה מהייעוץ המשפטי לממשלה הוראה לעצור את פעילותה, וכי תפקידה היה לאסוף מידע ולהעבירו לגורמים המוסמכים. מנגד, בייעוץ המשפטי לממשלה הבהירו כי עבודת המטה הנדרשת לבחינת היבטי החוק טרם נערכה.
גם החלטת ביניים של בג"ץ, שהגבילה ניטור יזום של אנשים מסוימים ללא חשד לביצוע עבירה, השפיעה על שיטת איתור המועמדים. בעקבותיה הוקפאה פעילות המבוססת על איתור בני משפחה ולאחר מכן בדיקת פרסומיהם.
בשורה התחתונה, למרות עשרות הבקשות והעבודה שנעשתה במשטרה, חוק גירוש משפחות מחבלים עדיין נותר ללא יישום מעשי.