דיווחים שמגיעים מהרצועה על חיסולו של מוחמד פאיז, מנהל יחסי הציבור של הוועדה המצרית בעזה, הם לא עוד אירוע פלילי רגיל אלא סימן נוסף לכאוס הגובר ברצועה. בשבועות האחרונים, כשהשלטון של חמאס מפורק וחלש, מתחילה מלחמה שקטה ומלוכלכת על השאלה מי ינהל את הרצועה ביום שאחרי.
פאיז, שהיה דמות מפתח במנגנון המצרי ברצועה, חוסל בנסיבות שמעידות על כך שהמאבק על השליטה כבר כאן. כדי להבין למה החיסול הזה מטלטל את המערכת, צריך קודם כל להבין מהי בכלל "הוועדה המצרית".
בניגוד למה שרבים חושבים, לא מדובר בארגון סיוע תמים. זוהי הזרוע הביצועית של קהיר בתוך השטח, גוף שפועל בתיאום עם המודיעין המצרי כדי להבטיח למצרים השפעה בתוך עזה. הוועדה הזו היא הצינור שדרכו נכנס הסיוע ההומניטרי, והיא הגורם שמנסה לייצר חלופה מנהלתית לניהול החיים האזרחיים ברצועה החל משיתוף פעולה עם חמולות מקומיות ועד לניסיונות לשמר סדר מינימלי.
עבור מי שרוצה לראות את עזה ממשיכה בדרכי חמאס, או עבור חמולות שרוצות להשתלט על חלוקת הסיוע ולהפוך לבעלי הבית החדשים, הוועדה המצרית היא מכשול. החיסול של פאיז הוא מסר אלים וברור מצד גורמים פנימיים בעזה: "אנחנו לא רוצים מתווכים מצריים, ואנחנו לא רוצים שמישהו יכתיב לנו איך לנהל את הרצועה".
המציאות שנוצרת כעת בעזה היא של ואקום שלטוני. ככל שהמצרים יתקשו להפעיל את הגופים שלהם בגלל פחד או חוסר ביטחון, כך עזה תהפוך יותר ויותר לשטח הפקר שנשלט על ידי כנופיות חמושות. עבור ישראל, מדובר בתרחיש מדאיג מאוד. אם המצרים, שמהווים כרגע את הגורם המרכזי שמנסה ליצור איזושהי יציבות, מאבדים את היכולת שלהם לפעול בשטח, אנחנו צפויים לראות מציאות של אנרכיה מוחלטת שתזלוג לכל כיוון.
הבוקר הזה בעזה מלמד שהקרב האמיתי על היום שאחרי לא יוכרע רק במודיעין או בטנקים, אלא בשאלה מי יצליח לשלוט על השטח ביום-יום. כרגע, נראה שהידיים שרוצות בכאוס משיגות את מטרתן, והחיסול של פאיז הוא עוד הוכחה לכך שהרחוב העזתי הופך למערב פרוע.