אנחנו נוטים לפעמים להתבלבל. אנחנו רואים סרטון של עזתי מתוסכל בטיקטוק או בטלגרם, שצועק ברחובות ומקלל את סינוואר ואת חמאס על החורבן שהביאו עליהם בשבעה באוקטובר. הלב הישראלי, הטוב והתמים, אומר לעצמו: "הנה, הם מתפכחים. הם מבינים שחמאס זה אסון. אולי יש עם מי לדבר, אולי יש שם צד מתון".
אז בואו נשים את הדברים על השולחן, בלי פילטרים ובלי אשליות: יש הבדל תהומי בין כעס על הדרך לבין ויתור על המטרה.
העזתי שמקלל את חמאס היום, לא עושה את זה כי הוא הפסיק לחלום על השמדת מדינת ישראל. הוא עושה את זה כי הבית שלו נהרס, כי הילדים שלו רעבים וכי החיים שלו הפכו לגיהינום. הכעס שלו הוא לא מוסרי או אידיאולוגי הוא כעס טקטי של מי שמרגיש שחמאס סיבך אותו במלחמה שהוא לא ידע לנצח בה.
למה הם עדיין באותה דעה? כי זה הDNA שלהם.
כשאנחנו בודקים מה יושב להם בראש, אנחנו מגלים שזו לא רק תעמולה של אתמול, אלא תפיסת עולם שנטועה עמוק במקורות שלהם.
קחו למשל את סורת אל-אנפאל (פסוק 60) בקוראן, שבה נאמר:
וְהָכִינוּ לָהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר תּוּכְלוּ מִכֹּחַ וּמִסּוּסֵי מְרֻכָּב, לְהַפְחִיד בּוֹ אֶת אוֹיֵב אֱלֹהִים וְאוֹיֵבְכֶם...הפרשן המפורסם א-טברי בפירושו הקלאסי ("תפסיר"), מסביר שהציווי הזה הוא לא המלצה הוא דרישה חד-משמעית להתעצמות צבאית בלתי פוסקת נגד ה"כופרים". א-טברי מדגיש שהמאבק מול מי שאינו הולך בדרך האסלאם הוא מאבק של הכרעה, ולא של פשרה.
בשביל עזתי שגדל על הפרשנויות האלו, חמאס לא "רשע" כי הוא טבח ביהודים – הוא "רשע" כי הוא לא הצליח לממש את הציווי הזה ולהביא לניצחון הסופי. הם כועסים על ה"פזיזות" שלא הביאה תוצאות, אבל הם לא ויתרו לרגע על ה"מטרה".
זה מלכודת מסוכנת מאוד עבורנו. אם נמשיך לחשוב שהסבל שלהם הופך אותם לפרטנרים לשיח, או שהכאב שלהם יוביל להבנה שהם צריכים לחיות איתנו בשלום, אנחנו נחזור לאותה נקודה בדיוק.
השנאה לישראל היא לא משהו שחולף כי בניין קרס. מי שחונך על מקורות שקוראים למלחמה עד הכרעה, לא ישתנה בגלל עוד פגז. הם אולי כועסים על המנהיגים שלהם בגלל המצב שלהם היום, אבל המצפן שלהם עדיין מכוון לאותה נקודה: הרצון לראות את המדינה הזו נמחקת.
הגיע הזמן להפסיק לחפש אשליות ולראות את המציאות בעיניים. הם אולי כועסים על חמאס, אבל הם לא חברים שלנו. וזה הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לזכור כדי לשמור על עצמנו.
הבעיה היא הדת היא הורס את המוסלמים והורסת היהודים, מפלגות של דת זה שחיתות מינית וכספית , זה אמונה שיודעים מה האל רוצה וזה מביא חורבן