- "הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
הסרט הראשון שלך. על מה הוא ואיך הוא נולד?
זה סרט על בחור שכולם אומרים עליו שהוא רגיש מדי עד שיום בהיר אחד הוא מגלה שהוא בכלל רובוט שנועד למלחמה. ומשם העלילה הולכת ומסתבכת, ומתחרפנת, כי בכל זאת מדובר בקומדיה.
הסרט נולד מאהבה גדולה שלי ושל היוצר השותף, גל זלזניאק, לקולנוע הפנטזיה והמדע הבדיוני של שנות ה-80. גדלנו על סרטים כמו “בחזרה לעתיד”, “שליחות קטלנית”, “קראטה קיד” ו”צבי הנינג׳ה”, ורצינו לעשות משהו שמגיע מהמקום הזה, אבל עם קול משלנו ועם זווית אישית.
כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
מעט מאוד, האמת. כמה חודשים. מה שהיה מפתיע זה שכמעט כל מי שקרא אותו מאוד התלהב, וזה תפס אותי לא מוכן, כי זה באמת נוצר בלי יותר מדי מאמץ.
מצד שני, כשהתחילו להגיע הערות, לקחתי אותן יותר מדי ללב. ובדיעבד, עד היום אני קצת מתחרט על זה ששינינו את סוף הסרט, ממשהו יותר אירוני לסוף טוב. אני חושב שהיה משהו בסוף המקורי שהיה נכון יותר לסרט. והיום אני כבר מתייחס להערות כאלה בזהירות. חשוב לי תמיד לזכור את ה-DNA שממנו התחלתי, ולא לאבד אותו בדרך.
יש לך את התסריט ביד. איך יצאת לדרך?
לא ראינו בעיניים. לא רצינו לחכות עד שמישהו יחליט אם לממן את הסרט, אז גל ואני השקענו את הכסף הפרטי שלנו ויצאנו לדרך. למזלנו, בהמשך גם קרן הקולנוע הצטרפה.
היום זה כמעט מצחיק לחשוב על הסכומים הגדולים שהיו נחוצים, כי סרט כזה כנראה היה עולה חצי מהסכום, בעיקר בזכות זה שחלק גדול מהאפקטים אפשר כיום לעשות עם AI. אבל אולי דווקא בגלל זה יש בסרט משהו מאוד handmade, מאוד תמים, וזה עדיין מרגש אותי, גם אם כלכלית זה היה רעיון מסוכן.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?
זה היה אחד הדברים הכי מרגשים בתהליך. את הדמות הראשית כתבנו עבור השחקן יותם ישי, חבר טוב שלנו מהלימודים, והיה לנו ברור שיש בו משהו מאוד מדויק לדמות הזאת. ניסינו כיוונים אחרים, שחקנים יותר ידועים, אבל די מהר הבנו שאין לו תחליף.
בסופו של דבר לקחנו אותו, והיקפנו אותו בצוות מטורף של שחקנים מנוסים ומרשימים כמו צחי גראד, דרור קרן ונלי תגר. היה מרגש לעבוד עם אנשים כאלה, ועוד יותר מרגש לראות כמה הם היו נדיבים, נעימים ומפרגנים כלפינו, למרות שזה היה הפיצ’ר הראשון שלנו.
וגם מעבר לשחקנים, בסרט ראשון אתה מבין שסרט לא קם רק בזכות רעיון, אלא בזכות צוות של אנשים טובים שנותנים בך אמון ותורמים בנדיבות מנסיונם. ומעל כולם, כמובן, גל, היוצר השותף. הסרט הזה נולד ביחד איתו, ובלעדיו הוא פשוט לא היה קורה.
איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה? מה התחושה?
זה ממש מגניב ומרגש בטירוף, ומצד שני מאוד מלחיץ. ובגלל שזה היה הסרט הראשון שלי הייתי הרבה יותר מדי פרפקציוניסט. רציתי לשלוט בהכול, לדייק הכול, להחזיק הכול.
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
זה שלב מאוד מרגש, אבל גם שלב של התפכחות. בצילומים אתה בתוך אדרנלין, לחץ, אילתורים ותקלות, ואז אתה מגיע לחדר העריכה ושם כבר רואים מה באמת עובד.
זה גם שלב שבו אתה מבין מחדש כמה קולנוע הוא אמנות קבוצתית. כל מה שהשחקנים, המפיק, הצלם, העורך, המוזיקאים, השחקנים ההלבשה והארט, בקיצור מה שכל המחלקות הביאו, פתאום מתחבר לדבר אחד חי.
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
מפחיד. באמת. עד אז הסרט הוא שלך, ופתאום אתה יושב בחושך עם קהל ואין איפה להסתתר. גם הלכתי לקנות משהו יפה ללבוש כאילו זאת הבר מצווה שלי וזה באמת קצת הרגיש ככה.
בהקרנות בארץ אנשים מאוד אהבו וצחקו בקול רם, אבל גם אז עוד לא הייתי בטוח לגמרי שזה באמת עובד. אולי כי כשזה שלך, קשה להפריד בין הסרט עצמו לבין כל הדרך שעברת איתו.
מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
הרגע שבו באמת נפל לי האסימון היה דווקא בפסטיבלים בחו”ל, מול קהל שלא יודע מילה בעברית. הם נקרעו מצחוק, מחאו כפיים, וגם קיבלנו כמה פרסים.
זה היה הרגע שבו הבנתי שהסרט עובד אוניברסלית. לא רק כרעיון מגניב או כקוריוז של סרט ז’אנר ישראלי, אלא כי יש בו משהו שבאמת מצליח לתקשר עם אנשים. הוא לא מושלם אבל הוא כיפי ולפעמים גם זה חשוב.
איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?
רצינו לדבר על הלחץ שיש על גברים להיות קשוחים וסגורים ועל הנזק שזה גורם. ולכן, למרות כל ההומור, הסרט אף פעם לא היה מבחינתנו רק בדיחה והיה בו משהו מאוד אישי.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?
הוא שינה אותי מאוד, גם כבמאי וגם כבן אדם. זאת הייתה טבילת אש. בדיעבד הייתי עושה דברים אחרת, רגוע יותר.
היום כשאני בא לביים אני חושב קודם כל איך אפשר לעשות את היום הזה מהנה לכולם. זאת הגישה שאיתה יצרתי את ”תברחו” ל-HOT יחד עם אילן רוזנפלד, וזאת הגישה שאני מביא איתי לכל פרויקט מאז.
למדתי שאם הצוות מרגיש טוב על הסט, זה נכנס ישר לתוך היצירה. ממילא אי אפשר באמת לשלוט עד הסוף בתוצאה, וזה חלק מהקסם, אז עדיף לשחרר ולהנות מהחוויה.
אפשר להגיד שהסרט הזה שינה אותי גם כבן אדם. אני כבר לא רובוט שבא לבצע משימה.
