פסטיבל ישראל יתקיים השנה ברחבי ירושלים, בנגב המערבי ובצפון הארץ

"הפסטיבל מציע הפקות מקור חדשות" אומר לסרוגים אורי ועקנין המנכ"ל "שמבקשות להשהות את מיידיות התגובה שאנחנו נדרשים לה במציאות, להפר את שגרת החירום המנהלת אותנו בשנים האחרונות. לשהות ולהשתהות.הפסטיבל הוא אקוסיסטם של נקודות מבט שדרכן הפסטיבל מבקש לחשוב על המושג מחר. ממנו אפשר ללמוד את ההווה, להישיר מבט אל האתמול ולדמיין את העתיד"

בין המופעים

על חבל דק –מופע אמנות אווירית עוצרת נשימה מעל גיא בן הינום  בהשראת רגע מיוחד בזמן - שנת 1987 שבה נפתח הפסטיבל כשפיליפ פטי, אמן חבל צרפתי, פסע על חבל דק מעל גיא בן הינום

היפ הופ תלפיות - כשהתזמורת משתלטת על הביט עם תמיר מוסקט, ג'ימבו ג׳יי, טדי נגוסה, אקו, Tapash, בלקן ביט בוקס, עדן דרסו, תזמורת הרחוב הירושלמית

Sonic Blue - מסע מוזיקלי של Rejoicer (יובי חבקין), גל תורן, ריף כהן, שי צברי ו-Folly Tree

כל הרוחות - יצירת מחול קולקטיבית של שבעה כוריאוגרפים מובילים המפרקים את המושג "מלחמה"

VERSE יומיים של אמנות שלוקחת אחריות - שיתוף פעולה ייחודי בין פסטיבל ישראל ועמותת ענר שפירא. בהשתתפות: אהוד בנאי, נינט טייב, ברי סחרוף, פלא אוזן ו-Hasan  MC, אורית טשומה, אלכס פרפורי, דנה פרנק ועשרות פעילות ופעילים חברתיים שהבינו ששותפות גורל היא התנועה ושהמציאות היא חומר הגלם לאמנות

הייתי מת - ארבעה שחקנים ״ניצבים״ שמתו על הסט עשרות פעמים קמים לתחייה בקדמת הבמה.

 פיטר עוזב - מופע לקוף ומכונה בכיכובה של דמות ראשית שנוצרה ומופעלת על ידי בינה מלאכותית

כאחד - בכורה של "תנועה ציבורית" המזמינה את הקהל לתרגל פיזית חזון של חברה גמישה

 הלב החושב - יומני מופע בעקבות אתי הילסום

פורטרטים של נפילה - בכורה להפקה הבינלאומית של עדי בוטרוס

דרישת שלום 2026 – 12 מעצבים, 11 כותבים וקהל מנסחים את מה שכל כך קשה לדרוש: שלום. מחווה לדוד טרטקובר

הוסר זמנית - סיור אינטימי בעקבות מה שאי-אפשר לראות. יצירה שמנכיחה מופעים בינלאומיים שהיו אמורים להגיע לישראל - אבל לא יגיעו. את הסיורים ינחו מנהלים אמנותיים, במאים ואוצרים

אהבה מוסיקה (עכשיו!) - להקת יסמין גודר ודיקלה בערב משותף

שגיא דקל חן - מהשבי אל הדשא של ניר עוז -  שגיא דקל חן יעלה על הבמה בקיבוץ ניר עוז וישיר בפעם הראשונה תשעה שירים שכתב והלחין במעמקי השבי, יצירות שהפכו לפסקול ההישרדות של  498 ימיו שם.

"פסטיבל ישראל הוא הזמנה ציבורית לדרוש בשלומנו, ומציע יצירה הנולדת באזורים שבהם החברה יכולה להמציא את עצמה מחדש," אומרות מיכל ואעקנין ודפנה קרון – המנהלות האמנותיות. ומוסיפות: "התוכנית מבוססת על אמנות ככלי הישרדות או כהצעה להפעיל את הדמיון המשותף.

דרך קשת רחבה של יצירות מקור ביקשנו להניח פרספקטיבות שפוערות מרחק מן המיידי, ודרכן לשרטט רישום אחר של המציאות. ביקשנו לחשוב על המושג "מחר" -  מחר שדרכו אפשר ללמוד את ההווה, להישיר מבט אל האתמול, וכאפשרות, וגם כהכרח, לדמיין עתיד - לא מתוך מחשבה שהכול טוב או יהיה טוב, אלא כנקודת מבט רחבה שפותחת אפשרויות לפעולה.