על הנייר, המפגש בין הסופרת ואשת התקשורת הדסה בן ארי לבין היוצר צבי בן מאיר הוא מפגש בין קצוות רחוקים. היא מגיעה מהעיר ונשארה עמוק בעולם הדתי; הוא הגיע מההתנחלות, יצא מהארון ועזב את הדת. אבל בערב המשותף שלהם, שיתקיים במסגרת חודש הספר, השניים מוכיחים ששני הספרים שלהם – "מה אתה יודע על געגוע" ו"מי שסוכתו נופלת" – צומחים מאותו השורש. זהו שורש של פרידה, זהות, ושיברונות לב שהופכים ליצירה ישראלית חשופה ונוגעת.
"מי שסוכתו נופלת, פשוט מרגישים את כל הכבוד וההערכה למקום שממנו צבי מגיע", מספרת בן ארי בראיון "לסרוגים" על החיבור עם בן מאיר. "הוא יצא מהארון וגם יצא בשאלה, אבל לא מרגישים את טריקת הדלת. מקום המפגש שלנו בדיבור על פרידה וגעגוע הוא יותר מקום של דיבור כן, על התפתחות, על זהות ועל אובדנים שהם חלק מהחיים שלנו".
עבור בן ארי, שחוותה גירושין מתוקשרים מהזמר חנן בן ארי, המושג "בית" השתנה מהקצה אל הקצה, והחשיפה הציבורית הייתה חלק בלתי נפרד מהתהליך. "על פי רוב, מעולם לא הייתה לי את הפריבילגיה שהסיפור שלי יהיה אישי", היא מודה בגילוי לב, אך ממהרת להציב גבולות ברורים לחשיפה הזו: "אני אף פעם לא אהבתי את הפורנוגרפיה של הנפש. המבט הוא תמיד פנימה, לילדים ולבית שלי. אין לי אכזבות מהתקשורת – כי אין לי ציפיות ממנה. המפגש עם אנשים הוא האמת".
מעבר לסיפורה האישי, בן ארי נוגעת ברגישות גם בפצעים החברתיים של המגזר. כמי שחרטה על דגלה לסייע לאלמנות מלחמה, היא מפנה זרקור אמיץ לטורה של איילת כהנא ב"מקור ראשון" על הרווקות הדתיות שנשכחו מאחור. "הטור הזה חשוב", היא מדגישה. "כשמישהי הקריבה את היקר מכל – אז זה טבעי שיש יותר ניסיון לעזור. אבל כמה רווקות יש שלא מקבלות את התהילה שלהן? הן האחרונות כי הן עוזרות לגיסים ולגיסות, אף אחד לא יגיד להן תודה. הן המובן מאליו, והן ראויות לכל התהילה שבעולם".
היציאה של בן ארי אל הבמות והסדנאות לא הייתה מובנת מאליה עבורה. "תמיד הייתי מתכנסת בבית לשנה-שנתיים ונמצאת עם הילדים שנולדו, מהבוקר עד הלילה רק איתם", היא מספרת על השינוי בחייה. "אלוהים הצליח לבעוט אותי מאזור הנוחות שלי ועכשיו אני בבריחה הזאת ונעים לי, וכיף לי ליצור, לעשות סדנאות כתיבה, להרצות ולפגוש אנשים".
בתקופה שבה נדמה שהקיטוב הישראלי בשיאו, בן ארי מציעה כלי עבודה פשוט אך עמוק, שנלקח דווקא מתוך עולם המשבר המשפחתי, ומאמינה שאפשר ליישם אותו גם כחברה. "הילדים שלי ואני לא תמיד מסכימים על אותם דברים", היא מספרת. "אנחנו יכולים להתווכח על זה בשולחן השבת, אבל תמיד אני אתווכח ממקום שיש חיבוק. אני אחבק אותם. אנחנו ביחד, זו נקודת הפתיחה והסיום – היא שאנחנו משפחה".
התובנה הזו היא גם הצידה לדרך שהיא מבקשת להשאיר אצל מי שישב באולם התנאים הזמני של התיאטרון. "תל אביב היא שלי כמו שירושלים היא גם של חילונים. לא לדבר אחדות, פשוט לעשות אחדות. אני לא מנסה לשנות את צבי והוא לא מנסה לשנות אותי. אני לא צריכה להיות חרדה לגבולות שלי. בעבודת ה' שלי אני חרדה וחרדית שחבל על הזמן, אבל אני לא צריכה להרגיש חרדה שהזהות שלי תלויה בזה. אני יכולה להרגיש בבית עם כל מי שהוא חלק מהסיפור הישראלי, אני יכולה להיות מחבקת".
המפגש עם הדסה בן ארי וצבי בן מאיר יתקיים הערב (שלישי) בתיאטרון הסימטה, השוכן בימים אלו במיקומו הזמני עקב שיפוצים – בקאנטרי גורן גולדשטיין, רחוב אהובה עוזרי 2, תל אביב-יפו.
תגובות
לא מכיר אותך אבל הרושם שלי שאת לביאה..וידוע מה חלקת העבודה בן הלביאה לארי כול שכן לבן הארי התלוי באמא..חזקי ואימצי גאה בך