"אנחנו לא מחפשים את הכיפה": רב חטיבת המילואים שמחזיק את הרוח בשטח

בראיון ל"סרוגים" הוא מספר על השחיקה, על השיחות עם החיילים שנמשכות שעות, ועל החייל החילוני שניגש אליו ואמר שגם הוא צריך רב.

האתגר הגדול של המילואימניקים

כששואלים את הרב מהו האתגר המרכזי של חטיבת מילואים בשנתיים האחרונות, הוא לא מדבר על לחימה או מבצעים מסובכים.

"האתגר הגדול ביותר הוא השחיקה" הוא אומר "אנשים עוזבים שוב ושוב את הבית, את העבודה ואת המשפחה. לצאת למבצע זה האתגר הקטן, האתגר הגדול הוא האתגר האנושי".

לדבריו, דווקא מפקדי החטיבה הם אלו שמבקשים ממנו פעם אחר פעם לרדת לשטח ולפגוש את החיילים.

"יש משפט שאימצתי במהלך המלחמה: הרבנות אוהבת מאוד לדבר, אבל הגיע הזמן קודם כול להקשיב. אנחנו מגיעים, שואלים מה שלומך, ופשוט נותנים לאנשים לדבר. לפעמים זה נמשך שתי דקות ולפעמים ארבעים דקות. משם מתחיל הכול".

"גם אני צריך רב"

באחת הפעמים שבהן הסתובב בין הלוחמים, ניגש אליו חייל שלא חבש כיפה.

"הוא ראה אותי מדבר עם כמה חיילים ואחר כך בא אליי ואמר: 'גם אני צריך רב'".

מבחינתו, המשפט הזה מסכם הרבה ממה שקורה במלחמה: "אני תמיד אומר שאני לא רב של דתיים, אני רב של החטיבה. אנשים לא מחפשים את הכיפה או את הציצית. הם מחפשים מישהו שיקשיב להם".

הוא מספר לנו שאחרי חודשים ארוכים של לחימה ושירות מילואים, לא מעט לוחמים מוצאים את עצמם מתמודדים עם שאלות שלא עסקו בהן בעבר.

"'למה זה קרה לנו?', 'לאן כל זה הולך?' אלו שאלות שאני שומע הרבה. לפעמים שיחה מתחילה ממשהו קטן ומתגלגלת למקומות מאוד עמוקים".

יום השבת - נקודת השיא

אם יש רגע בשבוע שצוות הרבנים הצבאיים מסמנים כמטרה חשובה, זו השבת: "אין דבר יותר מבאס מלסגור שבת בצבא בלי המשפחה".

כדי להתמודד עם התחושה הזו, הרבנים מתחילים לעבוד כבר בתחילת השבוע. הם מגייסים תרומות, דואגים לחמין, עוגות, שתייה, ציוד לבתי הכנסת ופעילויות מיוחדות ללוחמים.

"אנחנו רוצים שהשבת תהיה נקודת השיא של השבוע ולא עוד משמרת ארוכה בבסיס".

הוא מוסיף: "שמעתי לא פעם מחיילים וממפקדים שזו הייתה השבת הכי מיוחדת שהייתה להם הרבה זמן."

"לפעמים גם מפקדים שלא שומרים שבת באים ושואלים איפה הרבנים שעשו פה אווירה בשבת שעברה".

החיבוק לפני הקרב

ויש גם רגעים קשים: "אף אחד לא מגיע לרבנות הצבאית בשביל ללוות משפחות שכולות, אבל כשזה קורה, אתה מבין שזו השעה שלך".

במהלך המלחמה מצא את עצמו מלווה משפחות בשבעות ובהזכרות, יורד לשטח אחרי אירועים קשים ופוגש גם את הלוחמים ואת כוחות הפינוי שנחשפו למראות הקשים ביותר.

לקראת אחת הכניסות הראשונות של החטיבה לעזה, הוא החליט לעשות מעשה קטן שנשאר איתו עד היום: "קראנו לזה 'מבצע חיבוק ללוחם'. מצאנו את הנקודה שכל החטיבה עברה דרכה לפני העלייה לאוטובוסים, ובמשך יומיים חיבקתי בערך 800 לוחמים".

"לפעמים זה מה שאדם צריך ברגע כזה".

"לא בחרנו בקריירה צבאית"

לסיום הרב מבקש להפנות את הזרקור בעיקר למשפחות: "אנחנו לא בחרנו בקריירה צבאית. בחרנו בחיים אזרחיים, אבל הדור קורא לנו והשעה קוראת לנו."

"אנשי המילואים, הנשים שלהם שמתמודדות עם עומס מטורף, הילדים והמשפחות - הם מופת של אחריות ושל נתינה. הם מזכירים לכולנו מי זה עם ישראל באמת ומה אנחנו מסוגלים לעשות כשצריך".