"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
ספר לי קצת על הסרט הראשון שלך - על מה הוא ואיך הוא נולד?
הייתי כבר אחרי גיל 40. אמנם התחלתי מאוד מוקדם כשחקן ב'בלוז לחופש הגדול' ורנן שור אמר לי שאני היורש של אורי זוהר, אבל עברתי דרך ארוכה מאוד עד ל 'חדר 514' , שאותו כתבתי, ביימתי והפקתי. הרעיון נבט כשישבתי על הכורסא הצהובה בבית וראיתי בטלוויזיה סָמַל מחלקה, מספר למצלמה את הסיפור שלו וזה נתן לי השראה. ההצלחה של הסרט הפתיע אותי: הוא השתתף ב'פסטיבל קאן', זכה בפרס בימוי בטרייבקה. הפרמיירה שלו הייתה ברוטרדם והוא השתתף ב 35 פסטיבלי קולנוע מובילים בעולם וזכה בפרסים. מפתיע, משום שהוא צולם ב 4 ימים כולו בחדר אחד, בתקציב של 70,000 שקל.
כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
את הגרסה הראשונה כתבתי תוך 3 חודשים.
יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?
כמובן שהגשתי את 'חדר 514' לקרנות אבל קיבלתי תשובות שליליות. מהר מאוד הבנתי שאני חייב למצוא דרך אחרת. במהלך פגישות שהיו לי עם כתריאל שחורי האגדי, הוא עצמו, החליט לתת לי מענק פיתוח של 70,000 שקל - זכות שהייתה שמורה למנהל הקרן. הסכום הקטן הזה נתן לי כל כך הרבה אומץ, תנופה ואמונה – שמשם כבר אי אפשר היה לעצור אותי.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?
מדהים. הם התחברו מיד לתשוקה, לכוונה, ולאמונה של הדמות והעלו את הדמויות לליגה אחרת לגמרי - שגם הדהדה אחר כך בכל העולם.
איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה?
ברגע שאת.ה מתחבר.ת לקול פנימי שלך – הוא אומר לך כל הזמן מה לעשות. החיבור הזה התרחש אצלי והקשבתי לו 24/7 . הוא אף פעם לא אכזב אותי . זאת תחושה נהדרת.
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
רק בחדר העריכה – 'חדר 514' הפך למה שהוא. הסרט צולם בשוטים ארוכים תוך שימוש חזק בקלוז אפים – שפה שהבאתי איתי מעולם הפרסום. העורכת שירה ארד הפכה את הסרט למה שהוא. נתתי לה חופש, אומץ, וביטחון – והיא יצרה את השפה הקולנועית המיוחדת שלו.
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
את הראף-קאט הראיתי לפרופסור מפורסם לקולנוע שתפס את ראשו בשתי ידיו ואמר לי בצער: "לא עושים ככה קולנוע". באותו רגע ידעתי שאני בדרך להצלחה. ה"לא" שלו הצטרף לכל שרשרת הסירובים והדחיות – שרק דחפו אותי קדימה.
מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
אחרי הפרימיירה העולמית ברוטרדם, ניגש אלי אדם גבוה, אחז בחוזקה בזרועי והציג את עצמו כפרדריק בואיה, מנהל פסטיבל טרייבקה ואמר לי בהתרגשות: "הסרט שלך מוזמן לפסטיבל שלי בניו יורק". התמזל מזלי, ובטרייבקה זכיתי בפרס מיוחד על הבימוי ו'חדר 514' ואני - התחלנו להתעופף בכל העולם.
איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?
שהמציאות היא לא שחור ולבן. שתמיד קיימת דואליות בחיים, בכל תחום וכדאי שנלמד לחיות איתה. נסבול פחות.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?
'חדר 514' שינה אותי לא רק כבמאי אלא כאדם. הוא חרט אצלי בתודעה הצלחה עצומה. האהבה וההערכה שקיבלתי עטפו אותי מכל עבר במשך שנתיים ו"הרימו לי". ההצלחה הזו חיברה אותי לכוחות הפנימיים שלי שהיו קיימים שם תמיד - אבל בפעם הראשונה, תודות לסרט – חשתי בקיומם, ידעתי שאני יכול סמוך עליהם והם אלה שהובילו אותי הלאה בחיים.
תגובות