המוזיאון שלא ניטש גם בימי המלחמה בצפון

זה לא עוד מוזיאון. זו יצירה של ממש בדמות אוסף נדיר ומיוחד של פריטי יודאיקה  מכל רחבי העולם. פשוט לעמוד, ללמוד, להתבונן ולהכיר. גם להוקיר.

אבי, מנהלו של המוזיאון מספר לי שלא עזב  לרגע את המקום גם בימי  המלחמה בצפון. אחריות על המיצגים והאוסף הנדיר. חשוב בימים אלו.

יצירות אמנות בטכניקות שונות ומגוונות

אוסף מוזיאון בר-דוד כולל יצירות אמנות בטכניקות שונות ומגוונות כגון שמן, אקוורל, רישומים, תחריטים, ליתוגרפיות והדפסים מסוגים שונים וממגוון חומרים. האוסף אוצר בתוכו עבודות של יוצרים בעיקר יהודים, החל ממחצית המאה ה-19 ועד ימינו, מהם אמנים יהודים שפעלו ויצרו בארצות ניכר ולא חיו בארץ, אמנים שנולדו ויצרו בחוץ לארץ עלו והתיישבו בארץ וכלה באמנים שנולדו, פעלו ועדיין פועלים כאן.

ייחודו של האוסף  בהיותו עשיר בעבודות של אמנים מוכשרים ויידועי שם, לצד אמנים מוכשרים שלא זכו לחשיפה בציבור. האוסף כולל גם יצירות ניסיוניות, סקיצות מעניינות ורישומי הכנה של אמנים אשר חיפשו את דרכם בין שנות ה- 50 וה- 60 .

באוסף ישנן גם עבודות של אמנים אשר ליוו ביצירותיהם את המפעל הציוני ונתנו ביטוי לנוף הארצישראלי ולאדם בתוך הנוף הקסום של הארץ בהתהוותה.

 סיפורי יוסף

אחד הפריטים הנדירים באוסף המוזיאון הוא של  יענקל אדלר על סיפורי יוסף,  זו סדרת ציורי זכוכית עם שמונה פריטים כשייוחדם הוא ציור על זכוכית בטכניקה הפוכה.

במוזיאון מספר תערוכות. מהן תערוכות הקבע ומהן תערוכת מתחלפות . בתווך תערוכה מיוחדת על מבני בטון כמו הפילבוקס המפורסם ובתוכו קולות מבלנון. למטה תערוכה לנוער. מעניין ושונה.

'מסורת והמשכיות'

תערוכת הקבע 'מסורת והמשכיות' באגף היודאיקה מספרת את סיפורו של העם היהודי לארוך התקופות באמצעות חפצי יודאיקה ואמנות יהודית וישראלית מאוסף משה וטובה בר-דוד.

בסיור המודרך מכירים לעומק את האספן, את המוזיאון והאוסף שנבנה על אוספו הנרחב ושומעים את הסיפורים העומדים מאחורי החפצים ופריטי האמנות בתערוכה. ספר התורה העתיק ( גם אשכנזי וגם ספרדי), קורת הבטון מבית הכנסת העתיק בברעם עם הכתובת המיוחדת ועוד.

תערוכה מתחלפת

יום אדום

שמה של התערוכה, "יום אדום", לקוח ממסורת שהייתה נהוגה בימי ילדותה של נעם אדרי בקיבוץ רמת יוחנן. ביום זה, ילדי הגן לבשו בגדים אדומים, אכלו מאכלים אדומים, והשתתפו בפעילויות שכללו מרכיבים אדומים בלבד. ציוריה של אדרי מבקשים להבליט את הצבעוניות, המשחקיות והחושניות שבחוויית החיים הקיבוצית.

אדרי מתבוננת מבעד למסך התחרה האדום של ילדותה, ומשם מתחיל מסע ציורי מלא חיות שהתעצב לכדי שפה ייחודית בשדה האמנות הישראלית. בפורמטים גדולים וקטנים מציירת אדרי את סיפור העל של קיבוצה. עיצוב הדמויות הקריקטורי מבוסס על אנשים אמיתיים מהקיבוץ ומאפשר את זיהוים – כל דמות והאישיות שלה ואופייה הייחודי והחד פעמי. בתהליך של חקירה והתבוננות מציירת אדרי בעלי תפקידים, מוסדות, אירועים, חגים ומועדים, שכבות גיל ואתרים שנעלמו מהנוף הקיבוצי והפכו למיתוס. ביניהם חדר הלחם, חדר הסודה, האקונום, המתנדבים, תיבות הדואר, הטלפון הציבורי, מועדון לחבר ועוד אחרים שנותרו בזיכרון הקולקטיבי.

תחושה זו הלכה והתעצמה, ונעטפה בשכבה של מקבריות בציורים שנוצרו לאחר השביעי באוקטובר. בציוריה, מוליכה אותנו אדרי במסע אל פני הקרקע ואל מעמקיה של ההוויה הקיבוצית בקומי ובטרגיות שבה; אך מעל הכול – בחדוות החיים הקיבוצית, על יופייה וקסמה, כהוויה ייחודית בתוך החברה הישראלית.

מוזיאון מיוחד ושונה. הסיפור הוא גם במיקום. הנסיעה לברעם על הכביש הצפוני  לאורך כרמים מניבי פרי, מטעים מפירות נשירים, צמחיה ירוקה וחדוות חיים.

עוד בסביבה ועליהם נרחיב בשבועיים הקרובים: מוזיאון הרעות לא הרחק מיפתח ומוזיאון אוסישקין בדן.

אין ספק שהמועצה האזורית גליל עליון מביאה לנו סיפור אחר ממה ששומעים  בכלי התקשורת.  תצפינו לשם. לא תתאכזבו. פרטים נוספים : 04-6988295