עיתונאית 'ישראל היום' שירית אביטן כהן, שפכה היום (שישי) את ליבה, בפוסט ארוך בנוגע לשידור בחדשות 12 בו היא השתתפה בעימות מול הרב ישראל טרופר, פעיל הפלג הירושלמי, שדיבר על חשיבות ההפגנה של הפלג ומדוע זה בסדר כשהם חוסמים כבישים.
בדבריה כתבה כהן: "שנאה זה רגש מרוקן, שפוגע בעיני בשונא יותר מאשר במי שהוא ממקד בו אנרגיות. משתדלת לנהוג באדישות מירבית כלפי פוליטיקאים, ספינים וכל העסק הזה שאני מסקרת כבר למעלה מעשור.
ובכל זאת השבוע כעסתי. מזה כעסתי, זעמתי. באולפן 12 ישב איתי גם נציג הפלג הירושלמי שהתפייט על המחאה המוצדקת בשמה של התורה ולמענה. הוא דיבר בשם תחושת הנרדפות משל הוא נאלץ להמיר את דתו ברדיפות שעברו יהודים בארצות זרות בגלות. ועלה לי".
כהן הוסיפה ופירטה: "עלה לי כי מי שמחרפים נפשם הם החיילים שלנו. עלה לי כי בתחילת שבוע ציינו שנתיים לנפילתו של אחיין שלי בקרב. עלה לי כי ההורים שלי הסבא והסבתא נהיו חולים מזה.
כי באיזה שלב בראיון פנו אליו כ"רב" ואיפה הוא ואיפה הנהגת ציבור, איפה הוא ואיפה תורת ישראל שמצווה לא לעמוד מנגד.
אבא שלי רב. זעמתי עליו. עורך חופות, שוחט, מנהיג קהילה, אנשים הולכים אחריו והוא מנהיג תורת חיים. והוא סב שכול.
והציניות הבלתי נגמרת של מי שבכלל לא רואים עצמם חלק מהמדינה אל מול המלחמה עבור העם הזה דוחה אותי. אני מוכנה לדון עם חרדים מצביעי ש"ס ומצביעי יהדות התורה מי שרואים את עצמם חלק מהמדינה הזו גם אם הם עוד מתרפקים על הסדר ישן שאין לו מקום עוד.
לא כי כולם לצבא. שינויי עומק לוקחים זמן. חלק ילמדו תורה חלק ישרתו בשירות הלאומי חלק, החלק שנדרש עכשיו ללוחמה, יפסיקו לעמוד מנגד. אני מנסה לזקק מחשבות למילים
כי מאז השידור אני מרגישה רע. כי המחלוקת הזו גם אם היא לשם שמיים מרגישה לי כמאכלת בתוך העם שלנו פנימה. חייב למצוא דרך לנהל את הדיון הזה בלי כל הרגש העכור שמתלווה אליהם.
אני מבקשת סליחה ממי שצפה וכתב לי אחר כך כל הכבוד. מגיע לכם שיח שנראה אחרת. גם אם מרגיזים אותנו נורא. והלוואי שלא אפול בזה שוב, גם אל מול גדולי הציניקנים".
תגובות
את טועה חמודה, אין קשר לשנאה, זו הגדרה עדינה מדי ביחס לכת שהרסה לנו את המדינה. זה הרבה הרבה מעבר.