לפי הסקרים האחרונים, למפלגת ימין עתידית ובה שילובים של נפתלי בנט, יוסי כהן, אביגדור ליברמן וגדעון סער צפויה הצלחה מרשימה.

לא כאן המקום לשאול מדוע כמעט כל מי שעבד צמוד לביבי מרגיש חובה לפעול להסרתו – אולי הם סתם מקנאים? אסתפק בשאלה אודות המשמעות של ימין מתון, או חדש, או כל ביטוי "פרווה" אחר. מגיע לציבור לדעת מה אותו ימין רענן מציע בסוגיה מרכזית – עתיד השטחים (המשוחררים, המוחזקים, הכבושים, יהודה ושומרון – כל אחד והעדפותיו) שמצויים בשליטת ישראל מאז 1967, לאורך שלושה רבעים משנות קיומה, 57 מתוך 76.

אין עוררין – זו הייתה מלחמת מגן. כעבור שישה ימים, ישראל שלטה בין היתר על שטחים שהיו בידי ירדן מאז 1948, ולא ארחיב על המגעים בהמשך עם ירדן, על אוסלו, וההסכמה שעתיד השטחים ייקבע במו"מ.

אין עוררין – זהו ערש האומה. למראה רועה ועדרו, אתון אבודה, סוכה בכרם ומלונה במקשה, קל לדמיין את אברהם אבינו, את שאול, את דוד ואת הנביאים מתהלכים בנוף הקדום. על רקע זה, פחות משנה אחרי הניצחון נערך סדר פסח במלון פארק בחברון, ומאז ההתיישבות בשטחים צומחת ביוזמת ממשלות ישראל, בעידודן או בהסכמתן שבשתיקה.

 

אין עוררין – לישראל, כמו לכל מדינה, זכות לביטחון. אבל גם לתושבים בשטח יש זכויות, והחוק הבינלאומי מאזן ביניהן. בין היתר נקבע שאין להעביר אוכלוסייה אזרחית מהשטח הכבוש לשטח של הכובש ולהפך, אלא משיקולי ביטחון. אלא שבקואליציה הנוכחית, בהגדרה השר הנוסף במשרד הביטחון מחליט אודות ההתיישבות משיקולים אזרחיים. בנוסף, ישראל תמיד הקפידה לתאר את נוכחותה כ"תפיסה לוחמתית" BELLIGERENT OCCUPATION הגדרה במשפט הבינלאומי שמתארת מצב זמני. עולה שאלה, מתי הזמני הופך לקבוע, ותפיסה לוחמתית הופכת לסיפוח.

אין עוררין – רבים מהמיליונים בשטחים אינם חובבי ציון. אבל כל מי שהשתתף בגישור כלשהו – זוגי, מקצועי, בבית משותף – יודע שכל צד נדרש להתבונן פנימה. "אבל הם…" אולי נכון. אלא שכל מטפל יתעקש: "ומה החלק שלך במצב? יש לך הצעה כיצד להתקדם?"

מה בעצם ישתנה בתפיסה של "הימין המתון"?

הדברים כאן לא מיועדים למי שגישתו היא שזו ארצנו, רק שלנו, על המקומיים לקבל זאת, עמדת העולם איננה נחשבת, נסתדר בכוחות עצמנו, עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה, וכו'. האם השואפים למנהיגות שותפים לתפיסות הללו? אם כן, מה ההבדל בינם לבין מי שמתואר כ"ימין קיצוני"? ואם לא – מה חזונם לעתיד בני האדם הלא-ישראלים שגרים בשטחים הללו? לכאורה, יש רק שתי אפשרויות להמשך נוכחות ישראלית אזרחית (להבדיל מביטחונית) בשטחים. אחת היא שמעמד המקומיים יזכיר אפרטהייד. השנייה היא מתן זכויות שוות, ואובדן זהותה של ישראל כמדינה יהודית. ובכן?

אין עוררין – גם מי שתומך בממשלה המכהנת מבין שרוב הציבור בארץ ובעולם איבד את אמונו בה. מה ישתנה אם וכאשר הטוענים לכתר יזכו בו? סער, ליברמן, כהן, בנט – איך אתם מדמיינים את השטחים בעוד עשר ועשרים שנה? האם לדעתכם ניתן לתחזק את המצב הקיים ללא השלכות בינלאומיות? ואם צפויות השלכות, מה לדעתכם הן יהיו? כיצד בכוונתכם להתמודד אתן? סגנון המנהיגות ואמינותה חשובים. אבל לא די בכך, וראוי לשאול שאלות ולקבל תשובות גם על המהות.

==

טובה הרצל היא גימלאית של משרד החוץ. הייתה בין היתר שגרירה בדרום אפריקה, שגרירה ראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ, וקצינת קישור לקונגרס בשגרירות בוושינגטון.