למי אנחנו יותר קרובים; לחילונים או לחרדים?

א. כל מי שהיה פעם חניך בתנועת נוער דתית לאומית, מן הסתם השתתף פעם בפעולה שנפתחה בשאלה המיתולוגית: "למי אנחנו יותר קרובים – לחילונים או לחרדים?"

תמיד השאלה הזו הפליאה אותי: הרי שמירת תורה ומצוות היא לא איזשהו "ערך מוסף" עבורנו, היא כל מטרת חיינו – לעשות רצון ה' בעולם! עם החילונים יש לנו ויכוח על עצם מטרת החיים, אבל החרדים – הלא הם שותפים מלאים למטרה זו, רק שיש כמה הבדלים בינינו בדרכים ובאמצעים – כשם שהיו בכל הדורות הבדלים בין בתי מדרש שונים בישראל – משרבו תלמידי בית שמאי ותלמידי בית הלל והתרבו המחלוקות בישראל.

כך גם בנושא הגיוס – מצד אחד – ברור שהחיילים בצבא מקיימים מצוות עצומות: עזרת ישראל מיד צר, כיבוש הארץ ושמירה על המשך שלטוננו ויישובנו בה. מצד שני – ברור שלימוד התורה עזר, עוזר ומגן על עם ישראל בכל הדורות. יש מחלוקת הלכתית האם תלמידי ישיבה צריכים גם ליטול חלק בפועל במאמץ המלחמתי או שעדיף שהם רק ילמדו, ועל כל אחד לנהוג ע"פ רבותיו. עד כאן טוב ויפה. דברים פשוטים.

ב. עד שבשבוע האחרון צצו לפתע כמה הוגי דעות והוגי איורים, המשתייכים כביכול לציונות הדתית, והחלו לערער על עצם ההנחות הפשוטות האלו.

נתחיל בדברים שבכתב. רב קיבוץ כתב ברבים שהטענה שלימוד התורה שומר על עם ישראל היא לא פחות מאשר "קשקוש חרדי די חדש". "קשה למצוא לדעה הזו מקורות בספרות הקדומה", הוסיף. ואז הגיעה המסקנה, ההזויה והאנטישמית: "התורה של החרדיות היא… תורה שמגואלת בדם של חיילים יהודים".

אני לא זוכר מאמר של רב, או אפילו של סתם יהודי מאמין, שמלא כל כך בבורות. בתחילה חשבתי להתחיל לצטט מקורות – מפרשת בחקותי ומרש"י שם; מהגמרא במכות או ממדרש רבה; או מהגמרא בסנהדרין שכותבת שמי שאומר שלומדי התורה לא מקיימים את העולם הוא אפיקורוס ומגלה פנים בתורה. אבל אז אמרתי לעצמי: מה, אין גבול? וכי כל "קשקוש חדש" שיפלוט חובש כיפה יצריך תגובה רצינית? ואם מחר יכתוב איזה בעל מקלדת אורתודוקסי שאין מצוה לשמור שבת – האם נצטרך לקום ולצעוק: "זה לא נכון! מפסוק מפורש בחומש שמות מוכח אחרת!"?

נמשיך עם הדברים שבציור. הקריקטורה של "מקור ראשון", בה אוירו חיילים שסוחבים אלונקה עליה יושב חרדי שלומד תורה ואומר להם: "אל תדאגו חבר'ה, הלימוד מוקדש לרפואתו ולהצלחתכם", המשיכה את הקו האנטישמי (רק הייתה חסרה שם שקית מזומנים בידו השנייה). גם היא לקחה את אחד מיסודות היהדות – הידיעה שלימוד התורה עוזר לעם ישראל – והפכה אותו ללעג וקלס.

לדעתי, העיתון הזה כבר מזמן הפך לביטאון הפרוגרסיבי של הציונות הדתית. רק לאחרונה מחיתי על הביזיון שהם מבזים את רבני ישראל – חרדים וציוניים כאחד. אוי לתורה ואוי למלמדיה… חושך וחושך משמשים בערבוביה. יש המכנים את העיתון הזה: "הארץ של הדתיים". אבל בעיניי הוא הרבה יותר גרוע מ"הארץ", כי הוא כביכול "דתי" ו"ימני", והקוראים עלולים לטעות שהוא "משלנו".

ג. הבעיה שלי היא לא עם הרב ועם העיתון הנ"ל. הבעיה שלי עם אלו שחושבים שהם מייצגים משהו, שכביכול יש מחלוקת רצינית בציונות הדתית האם לימוד תורה מועיל לישראל או לא. אני מכיר המון ישיבות, ותאמינו לי – אין ישיבה אחת בישראל – גם מהישיבות של הציבור הדתי לאומי – שלא ניתנו בה השנה שיחות נוקבות על החיוב להתחזק בלימוד בשעת מלחמה. כל הישיבות – מכל המגזרים – התחזקו השנה בלימוד התורה למען הצלחת הלוחמים הצדיקים. אני מניח שאף ראש ישיבה, או אפילו אף בחור ישיבה, לא יתחיל מעתה להתנות לפני לימודו: "הלימוד מוקדש להצלחת עם ישראל – אלא אם הלכה כרב קיבוץ יבנה וכמקור ראשון…"

בניגוד גמור לרב הנ"ל, שמייחל ש"חברת הלומדים החרדית… תיכחד במהרה בימינו (!)" – בבתי הכנסת של הציונות הדתית ימשיכו להתפלל בשבתות גם: "מי שברך לחיילי צה"ל", וגם: "יקום פורקן" לראשי הישיבות וגם "לכל תלמידיהון ולכל תלמידי תלמידיהון, ולכל מאן דעוסקין באורייתא". ובימי שני וחמישי – לצד התפילה על: "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה", הם ימשיכו לבקש גם: "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, לקיים בנו חכמי ישראל… ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם בכל מקומות מושבותיהם".

אגב, גם במישור הפוליטי – "מקור ראשון" לא משקף כמעט כלום. בניגוד ל-14 מנדטים שהצביעו בבחירות האחרונות ל"עוצמה יהודית", לציונות הדתית ולנעם – העיתון הזה קידם, וממשיך לקדם, פוליטיקאים שכבר פעמיים לא עברו את אחוז החסימה (שלמרבה הפלא גם הם השתמשו השבוע בנופלים כאמצעי לניגוח החרדים). בדומה ל"הארץ" – גם פה מדובר בקבוצה אליטיסטית קטנה ולא מייצגת.

ד. ובמיוחד לאור כל זה – אי אפשר שלא להתפעל מהיחס המכבד והמייקר שלומדי התורה מקבלים – דווקא מרבים מהמסורתיים. קחו למשל את השר דודי אמסלם, שהסביר השבוע במילים חשובות ומרגשות (כדרכו) כמה התורה שומרת על ישראל. או את רמי לוי, שלא התבייש מלעג הליצנים ופרסם שלט המברך את לומדי התורה על כך שהם מגינים על העולם, וגם אחרי מבול הלחצים והבוז שספג הוא לא התקפל. שלא לדבר על ינון מגל, מני אסייג, גלית דיסטל ועוד, שכימין אמיתי הם תמיד עומדים לימינה של תורה, מדברים בשבחה ומוחים על עלבונה.

אז אם הייתה לי השפעה היום על תנועות הנוער הסרוגות – הייתי ממיר את השאלה אם אנחנו קרובים יותר לחילונים או לחרדים בשאלה אחרת – נכונה הרבה יותר לטעמי: "תגידו, למי אנחנו יותר קרובים – למבזי התורה שבשולי הציונות הדתית, או למעריצי התורה שבקרב המסורתיים?". אני עם האחרונים.

=======

הרב אברהם ליפשיץ הוא ר"מ בישיבת 'שלום בנייך', ירושלים ובעל טור ב'מגזין 14'