כולנו הלומי צער וכאב על נפילתו בקרב בגבורה של הסטודנט שלנו אילון ויס הי"ד. אילון למד במגמה לניהול ופיתוח מערכות חינוך לא פורמליות בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר- אילן.

אילון היה "מלח הארץ" ואישיות חינוכית יוצאת דופן. הוא היה עניו, צנוע ויישר דרך ותאב ידע. גם כשהוא שירת בצבא מתחילת המלחמה הוא השתתף כמעט בכל ההרצאות שלי בזום כשהדבר התאפשר.

אילון היה מנהיג אמיתי ששרתה באישיותו בו זמנית רוח של גבורה עוז וענווה ותמהיל מיוחד של איש חינוך המעוניין להרחיב אופקיו באוניברסיטה כדי להשביח את העשיה החינוכית שלו ואת הבנה העמוקה ל"מעשה החינוך".

בכל הדיונים שהיו לנו בהרצאות באוניברסיטה אילון בלט בגישה חינוכית תורנית שורשית שאיננה מתפשרת או נכנעת לכל גחמה או רוח מצויה. אילון בחר להתמקד בחינוך הבלתי פורמלי כי הוא ידע שהחינוך האמיתי מתרחש בשטח ה"אפור" של "בין" ל"בין".

היתה בו מידת הנתינה ללא גבולות ואחריות לתפקיד החשוב שהוא נטל על עצמו ובמיוחד הבנה עמוקה שהדוגמה האישית היא המכשיר החינוכי העיקרי להשגת יעדים חינוכיים. מתוך הבנה לצוק העיתים אילון בחר להתנדב לצבא בגיל מבוגר יחסית ולהיות שותף מלא למטלות שקיבלה על עצמה מדינת ישראל ולהוות דוגמה אישית לסובבים אותו על הצורך להיות שותף בנטל. הוא האמין שהעבודה של הצבא היא חיונית ונעשית בצורה מקצועית ו"יש על מי לסמוך".

העיקר הוא האמין שכדי להגשים את המטלות הוא באופן אישי צריך להיות בחזית ולתרום את כל מה שאפשר להצלחת המלחמה.

לסיום, אילון! אילון! תלמידי היקר במה אספידך? אלא יהי רצון שכל נטיעות שיצאו ממך (ילדיך ותלמידך הרבים) יהיו כמותך! חבל על דאבדין ולא משתכחין.

==

פרופ זהבית גרוס היא דיקנית הפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן וראש המגמה לניהול ופיתוח מערכות חינוך בלתי פורמליות.