בזמן האחרון, התפרסם סרט תיעודי על אדם מוזר ושמו מר שושני, וכן נכתבו מחקרים רבים עליו. הרב הכיר אותו?

לא. שמעתי וקראתי. אך ייתכן שכמעט אף אחד לא הכיר אותו עד תום, אפילו הקרובים לו. הוא היה אדם מאוד מסתורי, שרצה להישאר מסתורי. יודעים מעט על חייו. וחלק, שזה מה שהוא בחר לספר, הוא מסר דברים סותרים. זה היה מרכיב מרכזי באישיותו, להישאר מסתורי.

שמו. מכאן לשאלה נלווית: מה היה שמו?

ת: גם זה מסתורי. יש חוקרים הסוברים שזה הלל פרלמן, שלמד אצל מרן הרב קוק, ויש מפקפקים. הוא הופיע בשמות רבים: מרדכי רוזנברג, עאיין-ויקטור שושן, אחנונה, מרדכי בן שושן, מרדכי בן ששון ,וכמובן, שושני. הוא לא רצה שישאלו לשמו.

רבותיו. יודעים מי היה רבותיו?

לא. הוא לא מציין אף אחד. וגם אם למד בישיבה של מרן הרב קוק, זה לא אומר שאפשר להגדירו כרבו. בקיצור, היה אוטודידקט.

גאון. מכאן לשאלה המרכזית: הוא היה גאון?

אכן גאון מופלא. בעל זיכרון פנומנלי: תנ"ך, תלמוד, מחשבה יהודית, פילוסופיה, מדעים, דתות, שפות. תנ"ך וגמרא עם מפרשיה, ידע בעל פה. זכרון חזותי. וכמובן, לא רק זיכרון, אלא אינטליגנציה אדירה. היה מקשר דבר לדבר, בצורה מפתיעה ומופלאה.

תלמידים. והיו לו תלמידים?

הרבה. ודווקא אנשי מעלה: פילוסופים, פרופסורים, רבנים. הם הוקסמו מהברק האינטלקטואלי שלו.

תוכן. ומה הוא אומר?

שום דבר. אין אצלו שום שיטה. גם המחברות שלו, הן רצף בלי חיבור. הכל אצלו אמרות כנף, ביידיש: וורטים. אבל בשפע עצום. אכן הוא לא אמר כלום, אבל אותו לא כלום, אמר בכישרון עצום.

לגדולי הרוח ששמעו אותו, לא היה כוח הבחנה?

הם הוקסמו אחרי השיח שלו המושך מאוד. אמנם חלק פרשו ממנו. חלק פתחו יחס מורכב וביקורתי.

מידות ויראת שמים. מכאן לשאלה קשה: האם היתה לו יראת שמים? ובכלל ועוד לפני כן, היו לו מידות טובות?

לא נראה שהצטיין בזה. הוא היה מלוכלך, לא התרחץ, לא החליף בגדים. היה לו מראה של קבצן מוזנח. בגלל זה, אשתו של אחד ממעריציו סירבה להכניסו לביתם, ואז הוא לימד אותו בתחנות הרכבת התחתית בפריז. לעומת זאת, הוא היה מאוד אובססיבי לגבי היגיינת המזון שהגישו לו. הוא השתמש בדברי הזולת ללא רשות. היה חסר הכרת טובה, על מה שנתנו לו. גם כאשר לימד, היה עוקצני, אכזר ללא רחמים, תובעני, לועג, מרסק, אוהב לראות את השני סובל. מין רשעות של הרס הזולת.

אבל למדנו: אם אין יראה, אין חכמה?

נכון. לעולם יהא אדם. קודם, יש להיות בן אדם.

שיגעון. אולי יש עליו לימוד זכות שהיה משוגע. ממה היה משוגע?

לא ברור. אולי פסיכופטיה. אולי נוירוזה. הפרעה נפשית. חוסר שפיות.

נע ונד. אולי זה גם מסביר, למה היה נע ונד בעולם בלי הפסק?

אולי. אולי זו תוצאה של ילדות לא יציבה. אולי תשוקה לתלמידים חדשים.

דתיות. ואם כבר, הוא היה דתי?

אין שום עדות שלא שמר מצוות. הוא סירב לעלות לתורה, כדי לא לחשוף את שמו. סימן שהיה בבית הכנסת.

דרך הלימוד. אבל מה הייתה דרך הלימוד שלו, שכל כך הקסימה אנשים חכמים?

אכן. זו שאלה עיקרית. דרך הרצאתו הייתה רצף של בניה הרס ושוב בניה של ידיעות הלומד, במטרה להרוס את בטחונו בדרכו. זה דומה לזרם הפילוסופיה הצרפתית של דקונסטרוקציוניזם, כלומר הריסה. זה הפחיד. הוא הציג את הזולת, כבור ועם הארץ, ויותר מזה, זעזע את אושיות אמונתו. אובדן האיזון ההכרתי והאמוני. הוא זרם ללא סוף בהסברים חדשים על פסוק או ציטוט מהגמרא, שאוזן לא שמעתם. היה יכול לדבר הלוך וחזור שעות על ציטוט קצר.

אז מה למדו ממנו?

לא תוכן, אלא מתודולוגיה, תורת ההכרה, אפיסטמולוגיה. כיצד ללמוד, כיצד לנתח, כיצד להקשות, כיצד לחדש. וזה מה ששבה ליבם של שומעי לקחו.

וברק אינטלקטואלי אינו חשוב?

לא. העיקר הוא התוכן. האדם שהכריע הכי הרבה את כל האמונה האנושית, הוא משה רבינו, שהעיד על עצמו שהוא כבר פה וכבד לשון, כדברי מרן הרב קוק באגרותיו. רבינו ניסים גרונדי בדרשותיו שואל למה ד' ברא כן את משה רבינו, ומשיב שזה כדי שלא יגידו, שהוא הצליח להשפיע עקב ברק האינטלקטואלי, אלא הוא הצליח מפני שלימד תורת אמת.

ובסיכום?

להטוטן שכלי. לוליאן שכלי. אנרכיסט שכלי. סופיסט. מספק שעשוע אינטלקטואלי.