מגיש ערוץ 14 שי גולדן, פרס את משנתו לגבי עסקת החטופים, הוא מציין כי הוא בעד עסקת חטופים גם אם זה כולל את הפסקת המלחמה.

וכך כתב: "כן, אני בעד עסקת החטופים, כפי שהוצגה. כן, היא לא עסקה טובה. כן, פירושה, קרוב לוודאי, שנאלץ לסיים את המלחמה. כן, אני ער לכך. וכן, אני ממש לא מאושר מזה".

והסביר "אבל חלפו שמונה חודשים. ארוכים מדי. כפיר ביבס, אשר נחטף בגיל עשרה חודשים, כבר בן שנה וחצי. נסו להיזכר בילד/ה שלכם. במעבר הזה שהוא עושה, ממש הקפיצה הנחשונית המדהימה, מילד שבקושי מצליח להתייצב ולצעוד; מילד שממלמל מילים ספורות ואוסף הברות סתומות; לילד בן שנה וחצי – שכעת כבר הולך בכוחות עצמו, ומדבר, ומודע הרבה יותר למציאות סביבו. את המהלך ההתפתחותי הזה נאלץ כפיר לעבור בשבי החמאס. זה מצמרר, זה מטורף, זה בלתי נסבל".

עוד הוסיף גולדן "כל יום שעובר מרחיק מאתנו את הסיכוי לקבל חטופים וחטופות בחיים. הם מתים שם. חלק ננטשים למות במחילות, פצועים ומורעבים. חלק מוצאים להורג על ידי שוביהם. חלק עוברים התעללות פיזית ורגשית שהדעת אינה מסוגלת להתחיל ולדמיין, גם לא לתפוס. והשעון מתקתק".

"נצטרך ללכת על העסקה הזו בגלל הזוועה"

גולדן הוסיף בכאב "זה עצוב, זה מייסר, זה נורא להודות: אבל דפקו אותנו בשבעה באוקטובר. דפקו אותנו חזק. ומעולם בתולדות ישראל לא ניצבנו בפני המציאות השטנית והסהרורית של עשרות אזרחים, בהם ילדים, קשישים, נשים, נכים, חולים, אשר מצויים בידי האוייב.

ואין מה לעשות – אין תקדים לרגע כזה בדברי ימי המקום הזה, ולכן נצטרך לקבל גם החלטה חסרת תקדים. אנו מנווטים במימיה של מציאות בלתי מוכרת, מופרעת, דמיונית בממדיה המזוויעים; ולכן נצטרך ללכת על העסקה הזאת. בגלל הזוועה. נצטרך להשיב את כולם ואת כולן. חיים, אמן ואמן, או מתים, חס וחלילה. נצטרך לחשוק שיניים.

לכלוא זעם ועלבון ותסכול וכל תחושה אחרת שתעצור מבעדנו, ונצטרך להחזיר אותם הביתה. נחבוש את פצעיהם ואת פצעי האומה הזאת, נתכנס אל תוך עצמנו, נחקור, נבדוק, נסיק מסקנות, נעיף מחיינו הציבוריים עשרות אנשים, ואז נבנה כאן צבא שערוך להתמודד עם האתגר הקשה שמצפה לנו, עם המלחמה הבאה, שתהייה קשה לא פחות.

"מחיר הותרתם שם יהיה מזעזע פי כמה"

וציין את ההבדל עם מלחמה נוספת "אבל אותה נתחיל מעמדת מוצא אחרת. עמדת מוצא בה איננו מוגבלים וכבולים בגלל חטופינו. עמדת מוצא של ישראל חזקה יותר, מודעת יותר, מתוקנת יותר; ואז נפגוש את האוייב שוב בשדה הקרב – אין טעם לדמיין שום תסריט אחר – ונכה אותו את המכה הניצחת ההכרחית".

ולבסוף הדגיש "לא נוכל להמשיך להתקיים כאן כחברה וכמדינה אם לא נשיב אותם הביתה. לא נצליח לחיות כאן. זה ברור לכל אדם שעיניו בראשו. בכדי לשמור על החברה הישראלית ועל המדינה הזאת לבל ייתפרקו לחלוטין, נצטרך להשיב את החטופים הביתה. כן, גם במחיר המוגזם והמזעזע שנצטרך לשלם בעסקה הזאת. כי מחיר הותרתם שם יהיה מזעזע פי כמה. ובו לא נוכל לעמוד. פשוט לא נוכל לעמוד, כחברה ישראלית וכעם יהודי, במחיר היוותרותם בגיהינום של השטן.

נבוא חשבון עם השטן. עם ישראל לא ינוח עד שייתבע את נקמתו ויימצה אותה עד תום. זה נדר שכל ישראלי ויהודי נדר בלבו לאחר השבעה באוקטובר. אבל קודם כל, וקודם לכל: מוכרחים להחזיר את כפיר ביבס להמשיך וללמוד ללכת ולדבר בקרב בני עמו ובני משפחתו. כי אם כפיר לא יוכל לגדול כילד בינינו, לא נוכל להבטיח לאף ילד כאן, ולאף הורה, שלעולם לא נאפשר יותר לאף ילד ישראלי, לאף ילד יהודי, ללמוד ללכת בשבי".

וסיים במילים "אז כן: עסקה. ויפה שעה אחת קודם".