אם לא יקרה שוב דבר לא צפוי, שוב ישראל תקח את חידון התנ"ך לנוער.

זה לא כל כך קשה לנבא מראש את התוצאות של התחרות, אבל בעשרים-שלושים השנים האחרונות הנציגים הצברים, לא אכזבו ולקחו את שלושת המקומות הראשונים.

זה לא רק המגרש הביתי, זה עוד הרבה מעבר לזה. ישראל מעלה את ההרכב החזק ביותר שלה, לקראת התחרות, בעוד שאר המדינות, משאירות את הנציגות שלה בבית.

מתחת לשולחן מדברים על פוליטיקות מסריחות, ויש כאלו שרומזים על חרם, כי החידון מתקיים בירושלים, אבל בקבלת הפנים למתמודדים, כולם מחייכים, ואף אחד לא יתלונן.

ובאמת, בשביל מה להם? כבר כמה עשורים שישראל לוקחת את החידון בהליכה, אז בשביל מה להביא מתמודדים? טיסות? אישורי כניסה? עזוב, לחידון מגיעים רק המשוגעים לדבר.

הכל מתחיל במשטר אימונים

סוד ההצלחה של ישראל, זה משטר האימונים הרצחני והחיים התנ"כים. לפני כמה שנים הודתה כלת חידון התנ"ך, כי המאמנים שלה הכריחו אותה להתאמן שלוש פעמים ביום על ספר עובדיה.

סדר היום שלה התחיל בדפדוף קל בספר ישעיהו, קריאה אינטנסיבית ביחזקאל ושחרור בקהלת. וזה היה רק בבוקר.

בצהרים ובערב היא הייתה צריכה לחזור על מלכים, תרי עשר ואיוב. "הייתי מגיעה הביתה, כששרירי העיניים שלי תפוסים וכואבים", היא סיפרה. אבל ככה מכינים אלופים.

שאר הנציגים בעולם, מגיעים לארץ, ובמקום להשקיע, מטיילים בירושלים ועושים קניות במחנה יהודה, ככה זה כשאתה מגיע עם אשרת תייר…

שימו לב לנציג ממקסיקו

אז כנראה בסוף התחרות הנציג הישראלי, יזכה לפגישה עם אבשלום קור וילחץ (או לא תלחץ) את ידו של ראש הממשלה. אבל מי מהם?

ישראל שולחת השנה את נעם חדד, אורי טייכמן, שלומי אדלמן ואופיר אבו. לכל אחד יש את הכישורים שלו. לטייכמן, יש יד רכה מחוץ לקשת, אבו אחראי על הגנת הברזל, ואדלמן הוא שחקן של גמרים. אבל אל תפסלו את חדד על הסף, השליטה המוחלטת שלו בצבע והקליטה של הפסוקים החוזרים יכולה להביא לו את האליפות.

אבל, עם כל הזחיחות במשלחת הישראלית, ביום נתון הכל יכול לקרות. ידועה הקלישאה שבתורה קוראים משבת לשבת, ולחידון התנ"ך יש חוקים משלו. ראינו כבר גמרים, בהם במחצית הובלנו בהפרש ניכר, ואחרי שאלת ראש הממשלה, חזרנו הביתה אבלים וחפויי ראש.

את התנ"ך כמו שאומרים, לא קוראים במדרגות, וגם אם כלום לא הולך בהתקפה, חייבים להחזיק חזק את ההגנה. אף אחד לא מבטיח שאליהו קלטמן מאוסטרליה או יעקב ראיק ממקסיקו לא הולכים להתפוצץ על הבמה. אם לא רוצים שיום העצמאות יגמר בבכי, חייבים להצמיד להם מהשנייה הראשונה שמירה כפולה, אפשר על חשבון אביגיל מיכאלי מבלגיה שמרחוק אין לה מה למכור.

ומילה אחרונה על השופטים, אני מקווה שלא נזכור אותם בסוף החידון. לפעמים יש שופטים, שמבקשים לגנוב את ההצגה ובהחלטות שערורייתיות, פוסלים תשובות נכונות בטענה של נבדל או דריכה על הקו. שופטים יקרים, תזכרו שאף אחד לא בא לראות אתכם, כולם באו לראות את אבשלום קור.

==

הטור הינו הומוריסטי, שמות המשתתפים אמיתיים.