פרופ' יהודה באואר – איש השומר הצעיר – הוא אחד המעצבים המרכזיים של משמעות ואופן זיכרון השואה בישראל. באואר – שחתם לאחרונה על "מגילת העצמאות הפלסטינית" – הסביר בראיון ל'מקור ראשון' שגם אצלנו יש המעוניינים ברצח עם. העם הערבי כמובן.

לחיזוק דבריו מביא באואר את הקריאות 'מוות לערבים', את הספר 'תורת המלך' וכדומה. אם מישהו מבקש להבין כיצד התהפכו היוצרות, ועבור האירופאים בכלל והגרמנים בפרט, הפכנו אנו לנאצים המודרניים ואילו הם – בני המרצחים (וכמובן הפלסטינים) הם הקורבנות, הוא ימצא את התשובה אצל הפרופ' באואר.

בעולם שאין בו א-לוהים, כמו כור ההיתוך בו גדל באואר,  עולם משולל אמת ולכן גם צדק. נותר הכוח והשימוש בו – הערך המדיד היחיד. כלומר אין זה משנה מי טוב ומי רע מי צדיק ומי רשע. כל המונחים הללו אינם רלוונטיים. נותרה רק השאלה מי השתמש בכוח או אפילו הביע כוונה להשתמש בו. בעולם זה הנלחם ברע גרוע מהרע עצמו.

כך הפך יד ושם שלא ברצונו, למוסד מתוחכם להכחשת השואה. עבודת השימור היא ללא ספק עבודת קודש – אולם אם המשמעות היא שגם אצלנו מקנן איזה נאצי קטן כפי שלמדו את קרובי להדריך – עדיף היה לוותר.

אי אפשר להבין את השואה בלי ההקשר היהודי. אי אפשר להבין את הרוע הנאצי בלי הטוב היהודי שבא להשמיד. "היהודי הוא המצפון של העולם" אמר האשמדאי הגרמני "ולכן יש להשמידו". מי שמתכחש לדברי הגרמנים עצמם, מכחיש את משמעות השואה ומוטב היה שלא בא לעולם.

מהיטלר לאחמדיניג'אד

מיום השואה אנו עוברים לימי הזיכרון ושמחת התקומה.

תמיד סיפרו לנו שהקמת מדינת ישראל היא הערובה לכך שהתהליך לא יחזור על עצמו.

האומנם?

שואת יהודי אירופה לא החלה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היא החלה שש שנים קודם לכן, כשהצורר הגרמני עלה לשלטון ופתח במסע דה-לגיטימציה של העם היהודי. בנאומיו המצמיתים, ייצר היטלר יימח שמו את ה"שאלה היהודית". כשהיהודי נאלץ להתחיל ולהצדיק את האוויר שהוא נושם – נפתח הפתח להשמדה הפיסית שבאה מאוחר יותר.

בפרק זמן דומה לזמן שעבר מעלות הנאצים לשלטון ועד לפרוץ המלחמה – מבצע אחמדיניג'אד בדיוק את אותה פעולה. גם הוא קופץ ראשון כעמלק אל האמבטיה הרותחת ומדבר גלויות על השמדת ישראל. גם הוא נתפס בתחילה כדמגוג מיליטנט הזוי לצורכי פנים וכו'. גם במקרה שלו מעדיפים היהודים להביט הצידה במקום להתייחס ברצינות לדבריו, וגם אצלו התוצאה היא אותה תוצאה.

השאלה היהודית הפכה לשאלה ישראלית. מתחילות לעלות הצעות אמריקניות "יצהר תמורת בושהאר". כלומר לא הגבת מיד (בלי קשר לתוצאה) בכוח, ציפית מאומות העולם שיגנו על קיומך, ובכן, מעתה תשלם תמורת הזכות לנשום. רוצה את הפגזת בושהאר (על ידי האמריקני)? שלם בפירוק יצהר…

הפגזת בושהאר כמובן שלא תהיה… פירוק יצהר וכל השאר – הוא העומד על הפרק.

בין כך ובין כך – הנקודה הבסיסית היא שלא האיום הגרעיני הוא הסכנה האמיתית, אלא אובדן הלגיטימיות הקיומית שפתח את הפתח למסלול אובדני בתוכו אנו נמצאים.

מה עושים?

ישראל חייבת לתקוף באיראן. לא באמצעות וירוסים, ולא באמצעות לחץ כלכלי. ישראל חייבת לתקוף צבאית. עדיין ניתן לשקם את זכותנו להתקיים. תוצאות המקפה הזו אינן קשורות כלל ליכולתה הגרעינית של איראן. תוצאות המתקפה הזו צריכות לשדר לעולם שאין שאלה יהודית יותר ומי שמעז להעלות אותה – מכניס את עצמו לסימן שאלה.

אבל הרי ברור שזה לא יעשה? נכון. לא תהיה מתקפה ישראלית באיראן משום שכפי שכבר ניתחנו בעבר, איננו מסוגלים להבין את משמעותם של תהליכים רוחניים.

אם נטרלנו את האיום באמצעות וירוס מחשב, אם מתקפה פיסית לא תועיל כל כך ורק תגרור גינויים ואולי גם מתקפת נגד – אז זה נשמע מטומטם לגמרי לעשות זאת… כל הפרגמטיזם בפיקוד הגבוה יקום נגד הרעיון הזה משום שאין הם מסוגלים להבין ולהתמודד עם איום שלא ניתן למדוד אותו בכלים פיסיקליים.

לכן סביר להניח שתהליך הדה לגיטימציה של ישראל יוסיף ויצבור תאוצה ובסופו של דבר יבואו כוחות השלום של המערב להקים כאן את המדינה הפלסטינית על פי החלטת האומות, ומימוש נאום בר אילן והכנותיה המעשיות של ישראל עצמה.

כל השאלה תהיה האם לפתוח לצי השישי את שערי נמל אשדוד.

"יש חיים אחרי אמריקה"

לקראת יום העצמאות, על ציבור האמוני לצאת במבצע פנים אל פנים ולומר לציבור הישראלי – "יש חיים אחרי אמריקה". המאבק אינו רק על ההתנחלויות – הסכנה מהותית וכוללת הרבה יותר. זו אינה סכנה צבאית. גם לא כלכלית. הסכנה היא קריסה מהירה בתהליך המזכיר מאוד את נפילת צ'כוסלובקיה.

מרגע שמדינה מפקידה את קיומה ביד מדינות אחרות, ולאלו אינטרסים אחרים בשטח – קיומה של המדינה הזו הופך זמני. מה שיגרום לישראלים לקבל את התערבות קואליציית השלום אינו כורח צבאי או כלכלי, אלא התלות המנטאלית במערב.

את החיבור הזה בראש של הישראלים צריך להתחיל להפריד. איננו אמריקנים. אנו ישראלים ויש לנו אמונה ותרבות עצמאיים וחזקים מהם אנו שואבים את הלגיטימיות הקיומית שלנו – לא מהמערב.

"יש חיים אחרי אמריקה". בסטיקרים למכוניות. במאמרים. בחומרי הסברה. בעצרות. בכל האנרגיות שהופנו עד היום למאבקים נגד נסיגות – והחשוב מכל, בדרישה ברורה להפסיק ולקבל סיוע אמריקני.

==

משה פייגלין הוא יו"ר "מנהיגות יהודית" בליכוד. הדברים נלקחו מהעדכון השביעי של התנועה.